ריטב"א על נדרים לט.

גמ' נכנס לבקרו עומד במאי עסקינן אילימא בשנכסי מבקר אסורין על החולה. פי' ואין המבקר אסור בנכסי חולה אפי' יושב נמי מותר שהרי המבקר מותר הוא ליכנס בביתו של חולה ולישב בכליו ואי בשנכסי חולה אסורים על המבקר אפילו עומד נמי לא שהרי אסור הוא ליכנס לביתו והרי חל האיסור על הבית ואינו רשאי ליכנס שם אפילו לעשות מצוה ואפילו בשבועה שאינה חלה לבטל המצות בכה"ג חיילא דהויא ליה בכולל וכנשבע שלא לאכול מצה וכל שכן בנדרים שחלין בדבר מצוה אפי' בפרט וכיון שכן אף על גב דעביד מצות ביקור חולים אסור הוא ליכנס לבקר חולה בבית זה שאסר עליו ופרקינן ואמר שמואל לעולם בשנכסי מבקר אסורין על החולה ובמקום שנוטלין שכר על הישיבה ואין נוטלין שכר על העמידה פי' וכיון דכן אם מבקרו ביושב בחנם קא מהני ליה ההוא אגרא וליכא למימר מצוה דידיה קא עביד דלמצוה בעמידה סגי ואקשינן מאי פסקא דהא זימנין דמשכחת לה איפכא דמותר לבקרו מיושב ולא מעומד (ולא) במקום שנוטלין שכר על העמידה ואין נוטלין שכר על הישיבה דאסור לבקרו עומד בחנם דהא מהני ליה אגרא דשביק ליה וכגון שמשתהה בעמידה טפי ממאי דמיחייב ביה משום מצות ביקור דליכא למימר מצוה דידיה קא עביד:

ומהדרינן דלהכי פסיק לה תנא הכי משום דקמ"ל שאפילו במקום שנוטלין שכר על הישיבה הוא דבעי למשקל. פי' כיון דלית בה חיוב מדין בקור. על העמידה לא בעי למשקל פי' דאסור למשקל אגרא על העמידה אפילו לשהות יותר מן החיוב כיון דאיכא שם חיוב כלל בעמידה דזמנין דאתי למשקל אגרא אפילו על עמידה גרידתא דמצוה כנ"ל:

ואי בעית אימא כדא"ר שמעון בן אליקים לקמן בפרקין [מב:] גזירה שמא ישהה בעמידה הכא נמי גזירה שמא ישהה בישיבה. פי' דמדינא מותר לבקרו יושב אלא דגזרינן שמא ישהה בעמידה (ב) כדגזרינן לקמן דהתם שכיח דמשתהי בתר דאכלינהו אבל הכא דלא (כולה) שכיח דמשתהי מעומד (ג) בלי האי דאיכא הנאה דבעי למיתן עלה אגרא וכן הלכה:

תניא חלה הוא נכנס לבקרו חלה בנו שואלו בשוק. ואוקימנא בשנכסי חולה אסורין על המבקר שחולה אסר כל נכסיו על המבקר והרי המבקר אסור ליכנס לביתו של חולה אפילו לדבר מצוה כדאמרן לעיל דאע"ג דקי"ל [ר"ה דף כח.] מצות לאו ליהנות ניתנו חיישינן דלמא אגב אורחיה מתהני בכניסה והו"ל כנודר מן המעיין שאסור לטבול בו בימות החמה וכנודר מן המצה שאסור לאכול מצה של מצוה דלא סגיא דלא מתהני הכא נמי לא סגיא דלא מתהני כשנכנס לביתו אבל הכא מותר לבקרו אפילו יושב שם הרבה דמתהני:

דמן חיותיה לא אדריה פי' דמסתמא לא נתכוין המדיר לאסור הנאת נכסיו על המבקר במקום דמטי ליה פסידא במילתא דאית ליה בה חיותא דנפשיה כגון ביקור ורפואה וכיוצא בו ולאפוקי הנאת ממונו כגון רפוי בהמתו או לעשות מלאכתו ואע"ג דאדריה סתמא אנן סהדי דלא הוה בדעתו לאדוריה מן חיותיה ומסתברא דדוקא דחולה אדרינהו לנכסי עליה דמבקר דלא מדיר אינש לאפוקי חיותיה אבל אי מבקר הוא דאסרינהו לנכסי חולה עליה אסור דלא מסיק אדעתיה חיותא דחולה ולא אמרינן נמי דלא אסיק אדעתיה למיסר כניסה של מצוה כיון דסתמא אסריה עליה דאם כן נשבע שלא יאכל מצה סתם נימא שלא נתכוין אלא למצה של רשות ולמה הוא אסור לאכול מצה בלילי הפסח אלא ודאי לא אמרינן הכי באיסור כולל וכנ"ל ושמעינן מהכא שהאוסר בית עליו אסור ליכנס שם לברכת המילה ולחופת חתנים וכיוצא בו עד דשרו ליה נדריה אבל מצוה עליה לאיתשולי עליה כי היכי דלא ליבטיל ממצותו ואפילו נודר על דעת רבים יש לו הפרה לדבד מצוה כדאיתא לקמן במכלתין (ד) ובגמ' במס' גיטין פרק השולח [דף לו.]:

חלה בנו שואלו בשוק. פי' דלגבי חיותא דבריה לא אמרינן דמיניה לא אדריה מסתמא הילכך אסור לו ליכנס לשם אפילו למצות ביקור כדי עמידת ביקור בעלמא הילכך אין לו אלא שישאל עליו בשוק ואי פריש בנדריה פשיטא מילתא שיעשו כפירושו:

תוספתא המודר הנאה מחבירו ומת מביא לו ארון ותכריכין חלילין ומקוננות. פי' ואפילו משלו שאין הנאה למתים אבל אם הדיר נכסיו על קרובי המת החייבים בעסקי קבורתו פשיטא דאסור דהא מהני להו: