ריטב"א על נדרים כו.

ורבא אמר הכל מודים אפילו ב"ש באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר דכולן מותרין. פי' משום דהוי נדר שהותר מכללו כדפרישית וכ"ע אית להו דר"ע דנדר שהותר מקצתו הותר כולו לא נחלקו אלא באומר אילו כו' הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מן אבא ואמרינן בגמרא דפליגי אי תפסינן לשון ראשון או לשון אחרון דפליגי ביה ר"מ ורבי יוסי [נזיר דף ט.] גבי נזיר באומר הריני נזיר מן הגרוגרות דהוו להו שתי לשונות שסותרין זה את זה דרבי מאיר סבר תפסינן לשון ראשון ורבי יוסי סבר תפסינן לשון אחרון והכא נמי איכא שתי לשונות דסתרי אהדדי דהא בתחלת דבריו דהוה אמר כלכם אסורין משמע שכולל באיסור אחד לכל הזרים ושלא היה גומר בדעתו לאסור קרוביו כלל ואינם בכלל האיסור וכי האי גוונא כי משתרי אבוה בטעותא לא חשיב נדר שהותר מקצתו כדפרישית לעיל וכי הדר אמר חוץ מן אבא משמע דאביו בכלל לשון נדרו דמעיקרא אלא דהשתא מפיק לה מיניה וכי האי גוונא חשיב נדר שהותר מכללו דאי לא אתי השתא אלא לברורי דלא הוה בדעתיה למיסרינהו אאבוה בלישנא דפתח ביה לגלויי דעתיה הוה סגי ליה דלימא הכי הייתי אומר כל הזרים הבאים לאכול תאנים יהיו עליכם קרבן דהשתא הוי מגלי דעתיה שלא היה דעתו מעולם שיהיו קרוביו נכללים באיסורו אפילו תוך כדי דבורו אבל השתא דנקיט בגלוי דעתיה לישנא דחוץ מאבא גלי אדעתיה דכייל איסוריה אפי' אקרובים עד שיוציאם בגמר דבורו הילכך כי אישתרו קרובים משום נדר טעות הוי נדר שהותר מכללו ולאו לשונות סותרין זה את זה ממש הוא דהא איכא לפרושי כל חד מנייהו דהוי פירושא דחבריה וסלקי תרוייהו לחד עניינא או כוליה בלשון אומר כלכם או כוליה בלשון אומר פלוני ופלוני אלא הכי קאמרינן דבית שמאי סברי לה כרבי מאיר דאמר גדול כח לשון ראשון דכי סתרי אהדדי תפסינן לשון ראשון וכיון דכן הכא כל שכן דאית לן למימר דמפרשינן כוליה לישנא בתר לישנא קמא ולא הוי נדר שהותר מכללו ובית הלל סברי לה כר' יוסי דאמר בגמר דבריו אדם נתפס וכיון דכן דיינינן כוליה לישנא בתר לישנא בתרא והוי נדר שהותר מקצתו הותר כולו ודוקא בהא דאיכא לאסוקי כוליה לישנא לחד טעמא אבל כל היכא דהוה תרי לישני דסתרי לגמרי אהדדי ולא סגי לאסוקינהו תרוייהו לחד טעמא לעולם מספקא ליה לר' יוסי אי תפסינן לשון ראשון או לשון אחרון כדתנן בהדיא בפרק השואל [דף קב:] בשוכר בית מחבירו בי"ב זהובים לשנה בדינר זהב לחדש ובא מעשה לפני ר"ג ורבי יוסי ואמרו יחלוקו את חדש העבור ויש כמה פנים לשמועה זו לרבותינו ז"ל אבל זה הנכון ועיקר. רבינו נר"ו:

כתב רבינו ז"ל איכא מאן דפסק כרבה משום דהוא רביה דרבא ואיכא מאן דפסק כרבא דבתרא הוא פי' דאע"ג דקיימא לן אין הלכה כתלמיד במקום הרב היינו כשחולק עמו בחייו ושמע רבו ולא חזר בו אבל כשחלק עמו אחר מותו לא אמרינן הכי דאי לאו הכי לא הוה אמרינן הלכתא כבתראי דהא בתראי תלמידי דקמאי נינהו ואין הלכה כתלמיד במקום הרב אלא ודאי כדאמרן וכן כתב רבינו האי גאון ז"ל:

כתב רבינו ז"ל ואע"ג דלא מכרעא לן מילתא בעלמא כלומר כל היכא דפליגי רבה ורבא כמאן נקטינן. הכא גבי נדרים נקטינן כרבה דבאומר הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא אביו מותר וכולם אסורים אבל באומר הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר כלן מותרין:

ורבינו נר"ו פסק הלכה כרבא דבתרא הוי הלכך באומר הייתי אומר כולכם אסורים ואבא מותר לא הוי נדר שהותר מכללו דלא גמר בדעתיה למיהוי אביו בכלל איסורא לעולם הלכך כלם אסורים ואביו מותר אבל באומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר כלם מותרים ובאומר הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מן אבא נמי קי"ל כב"ה דאמרי תפוס לשון אחרון וכולן מותרין דהוה ליה נדר שהותר מקצתו הותר כולו והיכא דאמר מעיקרא כלכם אסורין סתם אלא השתא הוא דמגלי דעתיה מאי דהוה אמר אילו הוה ידע דאבוה תמן הוי נדר טעות ולא בעי שאלה לחד מנייהו כלל אבל אם ידע בשעת נדרו שאביו ביניהם עמד ונדר אף עליו אלא שאומר עכשיו אילו הייתי יודע שאסור לאסור נכסי על אבא הייתי אומר אחד מלשונות אלו נדר גמור הוא ובעי שאלה וכי מתשיל משתרו כולהו בפתח זה אע"פ שרבינו ז"ל כתב בהלכות דלא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו אלא גבי נדרי שגגות דמתניתין כב"ה וגבי הא דתנן התם פותחין בימים טובים ובשבתות וכו' וכל דדמי להו דפתיח בהו פתחא כלומר שבלא היתר חכם יש פתח לנדרו להתירו דכל נדרי דמשנתיט בהכי הוו נדרי טעות והוא דאמר נמי אילו הייתי יודע שאבא ביניכם או שאותן ימים טובים ביניהם לא הייתי נודר אותו נדר כלל באותו לשון שנדרתי אלא הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר אי נמי יום פלוני ופלוני אסורין וי"ט מותר כלישנא דרבה ולא באומר הייתי אומר כלכם אסורים אבל נדר שהותר בחרטה לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו דהא באידך ליכא חרטה ונדרא כדקאי קאי ולשון חכמים מרפא הוא מאן דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא ומאי דניחא ליה בגויה לקיים ואזל בנפשיה. כלומר הדבר שהוא נשאל עליו ויש לו עליו פתח יתירוהו ומה שלא נשאל עליו ישאר באיסורו ע"כ תורף דברי רבינו ז"ל ונראה מדבריו דמפרש מתניתין דפותחים בימים טובים ובשבתות בנדרי טעות דלא בעו שאלה כגון שנדר (א) קדש סתם ועכשיו אומר שהיה בדעתו שאין שבתות וי"ט בכלל ואילו היה יודע שהן נכללין בכלל לשון נדרו שלא היה אומר לשון זה אלא שהיה אומר ימי החול של החדש הזה אסורין ושבתות וי"ט מותרין דלא בעי שאלה לשבתות וי"ט כלל דבטעות הוה ולפיכך הותרו כלם דלא תייל נדרא כלל ולא ירדנו לסוף דעת רבינו ז"ל בזה דהא לישנא דפותחין בשבתות וי"ט בנדר שצריך שאלה ופתח משמע דהכי משמע לישנא דפותחין בכולי מכלתין ואין זה יוצא מן הכלל וכדקתני (ב) רישא דההיא מתני' פותחין לו לאדם בכבוד עצמו וכן כולי פרקא בנדר שמותר על ידי פתח קתני פותחין והאי נמי (ג) הם הוא כדפ"ל ותו דמה לי נדרי טעות ומה לי נדר שהותר על ידי פתח דהא קיימא לן [כתובות דף עד:] דחכם עוקר הוא הנדר מעיקרו כאילו לא היה מעולם וכדקיימא לן דאילו לא אכלה כולה נשאל עליה הילכך כי היכי דבנדרי טעות משום דלא חייל נדרא כלל אטעותא לא חייל אאידך דאיתסר בהדיה דהוי כחד גופא הכא נמי בנדר גמור כיון שהותר מקצתו על ידי פתח הוי כמאן דליתיה וכמאן דלא חייל כלל דמי והותר נמי המקצת האחר שנאחז עמו באיסור אחד דהוו כחד גופא מיהו בהא ודאי מודינא דבהפרת הבעל לאשתו כיון דבעל מיגז גייז לא אמרינן ביה הותר מקצתו הותר כולו ולעולם מאי דאשתרי אשתרי ואידך באיסוריה קאי וכדתניא לקמן במכילתין [דף פז.] הפר לתאנים אינו מופר עד שיפר לענבים שכן בכל דבר שאין היתרו ע"י פתח כגון שמתא אי נמי חרמות שהקהל מתירין שלא ע"י פתח אם הותר ממנו מקצת אותו מקצת הותר והשאר עומד קיים באיסורו וכ"כ ה"ר פנחס הלוי ז"ל וכן קבלתי מפי רבינו נר"ו וכ"ש לנשבע לחברו בדבר שמחלו מקצתו שלא הותר מן השאר ואעפ"כ ראוי למעשה להחמיר כדברי רבינו ז"ל: