ריטב"א על נדרים יח:

מתני' סתם נדרים להחמיר ופירושם להקל כיצד אמר הרי עלי כבשר מליח כיין נסך אם בשל שמים נדר אסור ואם בשל ע"ז מותר ואם סתם אסור עד תרומת הלשכה. יש שפירשו סתם נדרים שיש לפרשם להיתר או לאיסור דנין אותם להחמיר אף על פי שהיה אפשר לדון פירושן להקל ומפרש תנא ואזיל כיצד מי שאמר הרי עלי ככר זה כבשר מליח או כיין נסך אם אמר בפירוש כבשר מליח של קרבן וכיין נסך של מזבח שהם כדבר הנדור ה"ז אסור שהרי תלה נדרו בדבר הנדור ואם אמר בפירוש כבשר מליח של עבודת כוכביס או כיין נסך של עבודת כוכבים הרי זה מותר מפני שתלה נדרו בדבר האסור איסור גברא והוי כאומר כבשר חזיר ואפילו משום ידות ליכא כדתנן בריש פרקין [דף יג:] ואם אמר סתם כבשר מליח או כיין נסך ולא פירש יותר אע"פ שהיה אפשר לפרש סתמו להקל דכבשר מליח וכיין נסך של עבודת כוכבים קאמר אפ"ה דנין אותו להחמיר ואומרים דבשל שמים קאמר והוא אסור וכן אתה מפרש בנודר בחרם ובמעשר ובתרומה כדמפרש תנא ואזיל והדר מפרש תנא ענין אחר דלא שייך ברישא כלל והיינו נדר בחרם ואמר לא נתכוונתי אלא לחרמו של ים שאע"פ שנדר סתם והיו דנין אותו להחמיר על הסתם אם פירש להקל שהוא נאמן ואינו צריך שאלה לסתור נדרו כדמפרש ואזיל ולא מחוור הא פירושא שפיר חדא דלא אתי שפיר לישנא דקתני ופירושן להקל והו"ל למתני אע"פ שאפשר לפרשם להקל ותו כיון דהאי כללא דסתם חרמים להחמיר ופירושם להקל לא קאי אבבא דנדר בחרם וכו' כי הדר קתני ליה תנא נדר בחרם ואמר לא נתכוונתי אלא לכך הו"ל לתנא למתני בהדיא ה"ז נאמן דהא עד השתא לא איירי בהאי דינא ואע"ג דקא תני ועל כלן אין נשאלין לחכם הו"ל למתני על כלם בלא וי"ו לכך יש לפרש דכללא דרישא דסתם נדרים להחמיר ופירושן להקל אכולהו בבי דמתני' קאי והכי פירוש' סתם נדרים שיש להם שתי משמעיות לקולא ולחומרא ולא אמר הנודר מה היתה כוונתו דנין אותו להחמיר אבל אם פירש שהיתה כוונתו להתירא דנין אותו להקל ומעיקרא פריש תנא כיצד סתם נדרים להחמיר נדר בבשר מליח וכו' ואם סתם אסור והדר פריש וכיצד פי' להקל נדר בחרם ואמר לא נתכוונתי אלא לחרמו של ים דהני תולין להקל ולא אצטריך לפרושי שהוא נאמן דכבר פריש הכי בכללא דרישא דקתני ופירושם להקל ועלה קאי ותנא רבותא אשמעינן בתרוייהו בבי דבסתם נדרים להחמיר אשמעינן רבותא דיין נסך שהרי לשון זה על הרוב בפי בני אדם על של עבודת כוכבים הוא נאמר ואפי' הכי תולין להחמיר מן הסתם דבשל שמים קאמר וכל שכן באומר בחרם שאין תולין מן הסתם בחרמו של ים ולא בחרמי כהנים וסיפא אשמעינן רבותא דכי פריש נדריה להקל אפי' בדבר רחוק כגון חרמו של ים וקרבן של מלכים ועצם שהניח בבית שומעין לו דאיסורא דנפשיה הוא וקולר תלוי בצוארו ודוקא בהני שהם בכלל לשונו אף על פי שהם בדרך רחוק דכיון שמשמעות הלשון כן ונשמע כן ממה שהוציאו בפיו לא חשיבי דברים שבלב אבל כשהוא מפרש בנדרו ושבועתו ענין שאינו בכלל לשונו ואע"פ שאנו מאמינים אותו בכך שכך היתה כוונתו אין פירושו כלום שכל שאינו בכלל לשונו אף על פי שהיה בלבו אינו כלום דדברים שבלב אינם דברים ובעינן פיו ולבו שוים וכההיא דאמרינן התם בשבועות [דף כו:] גמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת שעורים מותר מה"ט הוא שאין פיו ולבו שוים כדאיתא התם שהרי בלבו היה לומר חטים ונכשל לו לשונו ואמר שעורים ובשעורים מותר שלא נתכוון לו אפי' לאמירה ובחטים מותר לפי שלא הוציאם בפיו ודברים שבלב אינם דברים וכבר הארכתי בזה במסכת קדושין בפ' האיש מקדשי והוי יודע דנדר ושבועה וחרם בדבר זה דינם שוה:

הרי עלי כמעשר אם כמעשר בהמה נדר. אסור פי' דמעשר בהמה דבר הנדור הוא שאינו קדוש עד שיקראנו עשירי כדכתיב העשירי יהיה קדש:

ואם כמעשר דגן ה"ז מותר. ואפי' לר"מ דסבר מעשר ראשון אסור לזרים אינו דבר הנדור דעד שלא הפרישו איסורו בתוכו אלא שמחוסר הפרשה:

הרי עלי כתרומה אם כתרומת הלשכה. פי' שקלים שבכל שנה השנויים במס' שקלים והם דבר הנדור ה"ז אסור:

ואם בשל גורן מותר. דהיינו תרומה גדולה שאינו דבר הנדור דבלא קריאת שם מתסרא דהוי כל הכרי טבל מחמתה ולפיכך מותר:

ואם סתם אסור. שתולין בתרומת הלשכה אע"ג דלא שכיח כולי האי דברי ר"מ: