ריטב"א על מכות כ.

והתניא ר"ש בן יהודה אומר וכו׳ עד ב"ה אומ׳ יפדה ויאכל בירושלים. דאלמא אע"ג דעלו פירות בטבלייהו לירושלים מצי פריק להו חוץ לירושלים ולא חשבינן להו עיולי דהא מעשר טהור שנכנס לירושלי׳ שוב אין לו פדיון אע"פ שיצא לתחום אלמא הא דב"ה פליגא לר׳ יוחנן ולא שביק ר׳ יוחנן דב"ה ועביד כב"ש:

אמר רבא מחיצה לקלוט מדרבנן מחיצה לאכול דאורייתא וכו׳. פי׳ דלא דמיא דר"י לדב"ה דאלו דר"י מיירי לענין אכילת מעשר עצמו חוץ לירושלים ומדאוריית׳ כל שנכנס המעש׳ לירושלי׳ אסור להוציאו לחוץ לאוכלו דמחיצו׳ אוסרו׳ אותו באכילה לחוץ מן התור׳ וכיון דמדאורית׳ היא פי׳ בדעל בטבל׳ מיתסר אבל לאוסרו בפדיון כיון שקלטוהו מחיצ׳ ירושלים אין זה דין מן התורה אלא מדרבנן דגזרו איסור פדיון אטו איסור אכילה וכי גזור בדעל מעשר לירושלי׳ בעיניה אבל כי לא על אלא בטיבליה לא גזור ביה רבנן אליבא דב"ה:

דבינא אמר כגון דנקיט לי בקניא ותפשוט בעיא דרב פפא. יש שפי׳ דלעולם אפי׳ לקלוט גזור כעין לאכול ואפי׳ על בטיבליה נמי אין לו פדיון והא דקתני ב"ה אומר יפדה כשעברו פירות בירושלים בטבלן לא כשנכנסו שם כלל אלא דהוה נקיט להו בקניא ואפי׳ לאר שהופרש והיה הוא בפנים ומעשר בחוץ ותפשוט בעעיא דרב פפא דבעייה להא לעיל לקולא דהוא בפנים ומעשר בקניא לחוץ כאלו לא נכנס כלל ויש לו פדיון. וכן פי׳ ר"ח ז"ל. ואינו מחוור דלישנא דעברו בירושלים לא משמע דהוא פרי דקניא. והנכון דהכי פי׳ דלעולם ליכא הפרש בין מחיצה לאכול בין מחיצה לקלו ועיולי בטבלייהו לא חשי׳ עיולי כלל ולעיל לא נתריץ דמיירי דעלו בטבלייהו אלא הכי תירץ אליבא דר׳ יוחנן להא דדייקינן הא בגבולין לוקה שלש דפרכת עלה דאי כדעל לפנים מאי למימרא מיירי בדלא על המעשר בפנים אלא דהוה קאים בפנים והמעשר עצמו בחוץ ותפשוט בעיא דרב פפא דלעיל לחומרא ואשמועינן דכי הא כמאן דעל בפנים דמי וחייבין עליו אם אכלו בחוץ ותפשוט בעיא דר"פ דלעיל לחומרא:

מתניתין הקורח קרחה וכו׳. כל הני לאוי דידהו מיפרשי בקרא אלא דאשמועינן חידוש במלקו׳ דידהו דקורח זימנין דמחייב אפי׳ בהתראה אחת על כל קרחה וקרחה ושחיי׳ על הקפה שתים ועל הזקן חמש ואשמועינן בשריטה דחייב חמש על שריטה אחת בחמשה מתים. וחייב על הראש שתים וכו׳ בגמרא מפרש היכן הם הפאות הללו והא דנא קתני וחייב על הזקן חמש כדקתני וחייב על הראש שתים כתב ר"מ הלוי ז"ל דטעמא משום דבהקפת הראש יכול להקיף שתיהן בבת אחת בשתי ידיו ויתחיי׳ שתים אבל לגבי זקן אין יכול להשחי׳ חמש פאות בת א׳ בשתי תערים הארבעה שבשני צדי הזקן ימין ושמאל לא יכול להשחי׳ עמהם ביחד החמישת שהיא בסנטר הנקרא מונטו"ן שאינו מכוון לאחרות כלל והא דקתני ר"א אומר אם נטלן כולם כאחת אינו חייב אלא אחת לא כאח׳ ממש קתני דהא לא אפשר. וכ"ת דסך אצבעותיו נשא לא אמרו דמחיי׳ בנשא אלא לגבי קרחה אבל לגבי זקן דבעינן גלוח נשא לאו גלוח הוא אלא מאי כאחת דאמר ר׳ אליעזר שלא הפסיק ביניהם דקסבר דכיון שלא הפסיק ביניהם אפילו בזה אחר זה והתרו בו על כל אחת ואחת אינו חייב אלא אחת דכולה חד מעשה חשיב ולא מחייב אלא חדא דחד לאו הוא. וה"ה דפליג ר׳ אליעזר בנזיר בין לענין יין בין לענין גלוח וכן בכלאים דהתם נמי חד לאו הוא והא מחייבי רבנן על כל התראה והתרא׳ כדתנן בסיפא דמתני׳ וכיון דפירשה לפלוגתא דר׳ אליעזר הכא תו לא איצטרך למפלגה התם. ואי בעית אימא מאי כאחת בבת אחת ובהתראה א׳. וכגון דעבר תער עקום שמכיל את זקנו כולו וגלחו כולו כאח׳ ות"ק דלא קתני חמש משום דלא מיירי במילתא דלא שכיחא. עפ"ל ז"ל:

גמרא ת"ר לא יקרחו קרחה וכו׳ נאמר כאן קרחה ונאמ׳ להלן קרח׳. פי׳ ומופנים הם לג"ש דגבי כהנים מסתייה דליכתו׳ לא יקרחו בראש׳ ובישראל נמי מצי למיכת׳ לא תקרחו עיניכם ולהכי שני למכתב לא תשימו קרחה למדרשיה בג"ש. ור׳ מאיר ז"ל כתב דגבי כהנים מצי למכת׳ לא קרחה בראשם ואייתר ליה יקרחו לג"ש והא דאמרינן נאמר כאן קרחה לא לשון קרחה ממש אלא שם קרחה והראשון יותר נכון. ואע"ג דקרחה דרשינן לחיי׳ על כל קרחה וקרחה משום דמייתר דסגי בלא יקרחו אפ"ה עבדינן מיני׳ ג"ש בהדי אידך דישראל דלגבי הא ג"ש כל דהוא סגי דגלויי מילתא בעלמא הוא להשות קרחת ישראל לכהנים כנ"ל:

מה להלן וכו׳ אף כאן בראש כבין העינים. והא דכתב רחמנא בישראל בין עיניכם ואיצטרך לג"ש ולא כתב בראשם כדאמר גבי כהנים כבר נתפרש בפ"ק דקדושין דאצטרך ללמד על בין עיניך האמור בתפילין שהוא בראש דומיא דהא דקרחה ולא בין העינים ממש:

הני ארבעה וחמשה קרחו׳ ה"ד. דאיצטרך קרא לישנא יתירה לחיי׳ על כל קרחה וקרחה אלימא בזה אחר זה ובחמש התראו׳ פשיטא ולא צריך יתורא שכבר שנה ושלש בעבירה וכן הוא בכל לאוין שבתורה. גרסת קצת ספרים וכן הוא בפירושים אלא בזה אחר זה ובהתראה אחת מחייב והתנן וכו׳. ולגרסא זו אתיא בפשטא הא דאמרינן והתנן נזיר שהיה שותר וכו׳ דההיא בזה אחר זה היא אבל ברוב הספרים הישנים גורסין וכן גורס ר"מ הלוי ז"ל ואלא בבת אחת והתרא׳ אחת מי מחיי׳ והתנן וכו׳ ולפי גרסא זו אין לפרש בבת אח׳ שעשה במקו׳ אחת בפעם א׳ קרחה גדולה כשיעור חמש קרחות דא"כ למה לי למפרך ממתני׳ דנזיר בלאו דידה נמי פשיטא שזה כאוכל אכילה גדולה של חלב שיש בה כמה זתים בבת אחת שאינו חייב אלא אחת אלא כמו שפי׳ הר"מ הלוי ז"ל דהאי בת א׳ היינו בזה אחר זה בלי הפסק בנתיים ומשום דליכ׳ הפסק קרי להו בת אחת. ואשמעינן דאפי׳ היכא דליכא הפסק בנתיים דסד"א כיון דסמיכי וסמיכא להו התראה דמחיי׳ על כל חדא וכחד׳ קמ"ל דהא ליתא דא נזיר שהיה שותר יין כל היום בלא הפסק משמע דקתני דאינו חייב אלא אחת. וא"ת ומאי קושיא דשאני הכא דאיכא קרחה יותר לדרשא זו. וי"ל שאין מיותר כל כך דהא איכא לאוקומי לג"ש דלעיל ויתור כל דהו הוא וליכא לאפלוגי משום הא בינו ובין נזיר כל כך דהתם אפי׳ בהפסק בנתיים אינו חייב אלא אחת והכא לחיי׳ אכל חדא וחדא אפי׳ בלא הפסק בנתים ופרקינן דמיירי בדסך חמש אצבעותיו נשא והוי בת אחת ממש והא דגריס לעיל בבת אח׳ ולא גריס בזה אחר זה אי משום דלישנא זה אחר זה הוה משמע אפי׳ בהפסק ואי משום דגמ׳ גמרינן דבב׳ אחת היא ממניתא אלא דקס"ד דההוא בזה אחר זה בלא הפסק ושנינן בבת אחת ממש ובדסך חמש אצבעותיו נשא. כנ"ל וש"מ דע"י סם הוי קרחה מה שאין כן בהשחתה כדכתי׳ לעיל: