ריטב"א על מכות יד.

ורבנן כרת כאחותו למה לי לחל׳ וכדר"י שאם עשאם כולם בהעלם אח׳ חייב על כל אחת ואחת. פי׳ הא דר"י איתא בפ"ק דכריתי׳ (דף ב) על מתניתין דמנין ל"ו כריתות ובודאי לר׳ יוחנן לא צריך קרא לעריות שהן חלוקות בלאוין והן בכרת א׳ דהא לר"י חלוקו׳ לאו שמה חלוקה כדאי׳ בפ"ד מיתות (דף סב) ולא איצטריך ליה קרא לחל׳ אלא שאם בא על חמש נדות שהם בני לאו אחד בהעל׳ א׳ שחיי׳ על כל אחת ואחת ואע"ג דרבנן דהכא דפליגו אדר׳ יצחק דאמרי׳ דמוקמי כרת באחותו אליבא דידהו לחל׳ אפשר דלי׳ להו חלוקו׳ לאו שמה חלוק׳ ואתי קרא דאחותו אפי׳ על העריו׳ החלוקו׳ בלאוין לא קשי׳ דאנן הכי קאמרי׳ דמיבעי להו לחל׳ לדידהו בעריות חלוקו׳ כי היכי דמוקים לים ר"י לחל׳ לחמש נדות כן פי׳ תוס׳:

מואל אשה בנד׳ טומאתה. פי׳ דמיותר להאי דרשא לחל׳ אפי׳ בה׳ נדות שהן מלאו א׳ שיהא חיי׳ על כל אשה ואש׳ כדאי׳ בכריתו׳:

פשיטא הרי גופין מחולקן וכו׳. פשיטא דהא אפי׳ בה׳ נדות שהן לאו א׳ חייב על כל א׳ וא׳ מפני שהן גופין מחולקין כ"ש על גופו׳ דגופין מחולקין ושמו׳ מחולקין. והיכי משכח׳ לה ברשיעא וכו׳ פי׳ רש"י ז"ל כגון שבא על אמו והולי׳ ממנ׳ ב׳ בנות ונמצ׳ שתיהן אחיותיו מאם וחזר ובא על אחת מהם והולי׳ ממנ׳ בן וחז׳ הבן ובא על האחר׳ שהיא אחותו מאביו והיא אחות אמו בין מאב בין מאם והיא אחו׳ אביו מאמו וכן פי׳ ר"מ הלוי ז"ל בתוספות. וה"ה דמשכחת לה כי זה שבא על אמו לא הולי׳ ממנה אלא בת אחת והיתה לו אחות כשרה ובא זה הרשע על הכשרה והולי׳ ממנה בן וחזר זה הבן ובא על הפסולה שהיא אחותו מאביו והיא אחו׳ אביו מאמו והיא אחות אמו מאמה. והא דלא נקטה בהכי משום דאיכא מאן דאמר ביבמות דאחות האם מן האם שניה מדברי סופרים:

והלא דברים ק"ו וכו׳. וא"ת אין עונשין מן הדין. י"ל דקרבן עונשין א"נ כדפריש הר"א אב ב"ד ז"ל דכיון דלחלק בעלמא הוא דילפינן מק"ו גילויי מילתא בעלמא ודיינינן מדין ק"ו:

ואידך פי׳ דהיינו ר׳ יצחק. איבעית אימא גמר עונש מאזהרה. פי׳ דבאזהר׳ דכתי׳ אחותך היא מיותר להזהיר על אחותו בת אביו ובת אמו ויליף עונש מינה במה מצינו באזהרה עשה אחותו בת אביו ואמו כאחותו בת אביו שלא בת אמו כך בעונש וכן פירש"י ז"ל. ויש שפירש דגמר בג"ש משום דאחותך דרישיה דקרא דאזהרה מיותר דמני למכתב ערות בת אביך או בת אמך אחותך למה לי אלא מופנה לג"ש ואע"ג דאחותו דעונש לאו מופנה והוי מופנה מצד אחד כל למילף עונש מאזהרה מצד א׳ סגי לד"ה ואפילו למאן דבעי מופנה משני צדדין. ור"מ הלוי ז"ל הוסיף ופי׳ עוד דבלאו מה מצינו וג"ש יליף שפיר עונש מאזהרתו לאו מעונש הכתוב באחותו אלא בעונש הכתוב דרך כלל על כל העריות דכתיב ונכרתו הנפשות העושו׳ ואותו כרת על כל עריו׳ הכתובות למעלה באזהרה קאי וכיון שכבר נתרבת אחות בת אביו ובת אמו באזהר׳ ממילא הויא בכלל ונכרתו. ופי׳ נכון הוא. אלא שלשון עונש מאזהרה לא משמע הכין דמשמע דגמיר בשום מדה מי"ג מדות ומשמ׳ נמי על עונש אחותו דאיירי בה בסוגיין. ואפשר לומר דלא חש תלמודא למידק בלישנא כולי האי ונקטיה באשגרת לישן:

ואב"א ר׳ יצחק נפקא ליה אחותו בת אביו ובת אמו מאחותו דרישיה. דקרא דכרת דכתי׳ אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו דמיסתייה דלכתו׳ את בת אביו או בת אמו והוה ליה אחותו מיות׳ לדין אתא אחותו בת אביו ובת אמו:

ואידך. פי׳ דהיינו רבנן מיבעי לחלק כרת למפטם וסך. גרסת רש"י ז"ל ואידך סבר לה כר׳ אלעזר דא"ר אלעזר א"ר הושעיא כל מקום שאתה מוציא שני לאוין וכרת א׳ חלוקין הן לקרבן:

אב"א נפקא ליה מואיש אשר ישכב את אשה דוה. וה"פ דלרבנן דרשי יתורא דאחותו לחלק למפטם וסך שיש בהן שני לאוין וכרת א׳ שאם עשאם שניהם בהעלם אח׳ חייב שתים דכיון דהאי אחותו מיותר ואינו צריך לעניינו תנהו ענין לשאר דינין של תורה כיוצא בו שכן מדה בתורה שכל שאינו צריך לעניינו תנהו ענין לשאר דינין של תורה כיוצא בו:

ואידך. דהיינו ר׳ יצחק דמצטריך ליה אחותו לחייב על בת אביו או בת אמו למפטם וסך לא צריך קרא דס"ל כר׳ לעזר דאמר כל מקום שיש שני לאוין וכרת א׳ חלוקין לקרבן. ופי׳ רש"י ז"ל וכיון שכן ה"ה לחלק בעריות לא צריך קרא שהרי יש לאו בכל אחת ואחת אע"פ שנכללו בכרת אחת ולא בעי למידרש חלוק חטאות בעריות מואל אשה בנדת טומאתה ואייתר ליה עיקר קרא דכרת דאחותו לדונה בכרת ולא במלקות ומלמ׳ על הכלל ואחותו דסיפא לחייבו על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו על כל שם ושם ואחותו דרישא בת אביו או בת אמו שאין עונשין מן הדין. ואב"א לא ס"ל כר׳ אלעזר ונפקא ליה מפטם וסך מואיש אשר ישכב את אשה דוה באם אינו ענין כדפרישנא כן פירש"י ז"ל ומה שכתב במאי דאמרינן דר׳ יצחק סבר לה כר"א ולא בעי קרא לחלק בעריות ואפילו קרא דלאשה בנדת טומאת׳ זה אינו נכון דההוא לא נפקא מדר׳ אלעזר דאלו דר"א היא בחלוקין בשני לאוין והאי קרא ואל אשה בנדת טומאתה בעינן ליה לכ"ע לחייב הבא על ה׳ נדות שהן בני לאו א׳ וגופות מחולקין דלא גמר מדר"א כלל ותדע דא"כ האי ואל אשה בנדת טומאתה דמיותר לד"ה מאי דרשי׳ ביה ר׳ יצחק ור׳ אלעאי אלא ודאי שאף לשיטה זו יכולין לומר דר׳ יצחק לא בעי שום אחותו לחלק דאלו חמש נדות נפקינן מאשה בנדת טומאתה ועריות החלוקות בלאו וכרת וכרת אחת נפקי מדר׳ אלעאי ואייתר אחותו דרישא ואחותו דסיפא למאי דקאמר רבינו ז"ל. ובנוסחי דידן גרסי ואידך מיבעי ליה לחלק כרת למפטם וסך ודלא כר׳ אלעאי דאמר ר׳ אלעזר וכו׳. ואידך אב"א סבר לה כר׳ אלעזר א"ר הושעיא ואב"א נפקא ליה מואיש אשר ישכב את אשה דוה וגו׳. והכל הולך לדרך אחת וה"פ ואידך דהיינו רבנן אחותו דרישא מיותר לה ולחלק כרת למפטם וסך דלית להו דר׳ אלעזר דסבר דלא בעי קרא לחלק כיון דחלוקין בלאוין. ואידך דהיינו ר׳ יצחק דדריש אחותו דרישא לאחותו בת אביו ובת אמו. ואב"א נפקא ליה חלוק חטאת למפטם וסך משום דס"ל כר׳ אלעזר הרי בעי לעריות ואל אשה בנדת טומאתה לחמש נדות כדאמרן. ואיבעית אימא לא ס"ל כר׳ אלעזר ומפטם וסך נפקא ליה מייתורא דכתיב איש אשר ישכב את אשה דוה ונכרתו שאינו ענין לעצמו כי בכלל ונכרתו דעריות כולן היו וכיון שאינו ענין לעצמו תנהו ענין לשאר דינין כדכתיבנא דחלוק על העריות מואשה בנדת טומאתה נפקא בין שחלוקין בלאוין בין שהם בני לאו א׳ וכדאמרינן לעיל. ויש שגורס גם לגירסא זו ואידך אחותו דרישא מיבעי ליה למפטם וסך וכדר׳ אלעזר ומפרשי לה וכדר׳ אלעזר בעינן דינא דמחייב שתים אבל לא כר׳ אליעזר בראיה דר׳ אליעזר נפקא ליה משום דחלוקין בלאוין ורבנן לא סברי הכי אלאדמחייבי שתים מייתורא דאחותו שאינו צריך לעניינו ואין גרסא זו נכונה בעיני כלל דלגבי חיוב שתים כמפטם וסך לא שייך לומר וכדר׳ אלעזר דהיא לאו דר׳ אלעזר היא אלא ד"ה התם בכריתות. והכין מוכחת סוגייא דמפטם וסך לדברי הכל חייב שתים ואין אנו דנין אלא מהיכא נפקא אי מדר׳ אלעזר או מייתורא דקרא וזה ברור: