ריטב"א על קידושין כה:

בהמה גסה נקנית במסירה פרש"י ז"ל במסירה דוקא ולא במשיכה לפי שאין דרכה להנהיגה במשיכה ולא נהירא דאם כן לר' מאיר פיל בנכסי הגר ומציאה במה יקנה דמסירה ליכא במציאה ונכסי הגר דליכא דמסר ליה כדאיתא בפ' (אלו מציאות) [שניים אוחזים] ולית לה קנין אלא בהגבהה בחבלי זמורות וא"כ אדמתמהינן עלה בגמ' ונכסי הגר ומאי דקאמר לפי שאין דרכה במשיכה הא לא איריא דאנן בענייני קניות לא אזלינן בתר אורחייהו לחוד תדע שהרי הגבהה היא גדולה שבכולם וקונה אפי' בדברים נכבדים מאד כדמוכח בפ' הספינה ואף על גב דאמרינן דברים שדרכן להגביה בהגבהה אין במשיכה לא אפילו הכי קונה היא אפילו בדברים כבדים שאין דרכן להגביה ושלשה קניינים הן גדולה שבכולם הגבהה שקונה בכל מקום והיא צריכה בחיוב בדברים שדרכן להגביה שאינן נקנין אלא בהגבהה ואע"פ שמצינו שטר שנקנה בכתיבה ומסירה מסירה האמורה בשטרות אינה כשאר מסירה אלא הגבהה היא ובמקום הגבהה היא שאלו אחז בשטר בראשון כעין בהמה וספינה ולא הגביהו לא קנאו אלא לפי שאין דרך שטרות להיות בקרקע ולהגביהם משם ונמסרים מיד ליד קרי תלמודא להגבהה דידהו מסירה וזימנין דקרי ליה משיכה כדאמרן בעובדא דאיתתא דהוי לה מלוגא דשטרא ואמרה להוה לעמרם בני דאקשי' והא לא משך ומשום דהוה מלוגא דשטרא טובא קרי לה משיכה כי אורחא אבל הגבהה ומסירה היא ואע"פ שאין חיוב הגבהה אלא בדברים שדרכן להגביה לפי שהוא קנין חשוב קונה אף בכל דבר הנקנה במשיכה או במסירה ואין לך שום דבר שאינו נקנה בהגבהה והקנין השני משיכה והוא קונה בסימטא ובחצר של שניהם שמושך אותה מרשות הבעלים לרשותו אבל אינו קונה ברשות הרבים ובחצר שאינו של שניהם דהא לא אתיא לרשותיה ואין כאן דין משיכה והיא קונה בדברים בינוני שאין דרכן להגביה ואפשר למשכם אבל לא בדברים קלים דהנהו הגבהה בעו ואין קנין השפל גומר במקום שתקנו בו קנין עליון ממנו אבל העליון גומר במקום שגומר השפל ממנו. והקנין השלישי מסירה והיא במקום שאין משיכה קונה שם כגון רשות הרבים וחצר שאינה של שניהם שחכמים תקנו קנין בכל רשות וכיון דלא שייכה בהו משיכה תקנו שם מסירה והיא הפחותה שבכולם ואינה קונה אלא ברשות הרבים וחצר שאינה של שניהם ולא בכל דבר אלא בדברים כבדים שאי אפשר למושכם אלא בטורח גדול כספינה וכיוצא בו והא דתנן בהמה גסה נקנית במסירה היינו ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם והכי אמרינן בפ' הספינה אביי ורבא דאמרי תרווייהו מסירה קונה ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם משיכה קונה בסימטא ובחצר שהוא של שניהם והא הלכתא היא וליכא מאן דפליג עלה כדבעינן למימר מעתה אי אפשר לפרש כפירש"י ז"ל דבהמה גסה נקטת במסירה ולא במשיכה דכיון דמשיכה קנינה עדיף ממסירה דין הוא שתקנה במקום מסירה כשם שהגבהה קונה בכל דבר אלא הכי פירש בהמה גסה נקנית במסירה כלומר אף במסירה כשהיא ברשות הרבים וחצר שאינה של שניהם וכל שכן שנקנית במשיכה כשהיא בסימטא ובחצר שהיא של שניהם שמשיכה קונה שם ורבנן דברייתא דאמרי בהמה גסה נקנית במשיכה ס"ל דבמשיכה נקנית ברשות משיכה אבל במסירה בשום מקום ומסתברא דבהא פליגי דבין ר"מ ובין רבנן דמתניתין כולהו אית להו דאביי ורבא דמסירה קונה ברשות הרבים וחצר שאינה של שניהם בלחוד אלא דלא תיקון אותה אפילו ברשויות אלו אלא כשהן מדברים כבדים שיש בהם טורח גדול למשכם ולהביאם לסימטא לקנותם במשיכה ותרתי בעינן שיהא דבר כבד ושיהא ברשויות אלו שאין שם קנין משיכה רבנן דמתניתא דבהמה גסה אפשר למשכה ולהביאה לסימטא לקנותה במשיכה וכיון שכן אין נקנית אלא במשיכה בסימטא ור' מאיר סבר דבהמה גסה כיון שמהלכת לדעת עצמה ומסרכה הרי היא כספינה וכל דבר כבד שיש בו טורח גדול למשכה ולהביאה בסימטא וכיון שכן נקנית אף במסירה ברשות הרבים וחצר שאינה של שניהם וקי"ל כרבנן כדפסק רב בקמחונא מעתה לא משכחת מסירה קונה אלא בספינה וכיוצא בו אבל בבהמה בשום מקום והא דתניא לעיל כיצד במסירה אחזה בטלפי כו' אליבא דר"מ איתנהו ולית הלכתא כוותיה וזו שיטת רבינו אלפסי ז"ל ורשב"ם ורבני ספרד האחרונים והיא הנכונה בעיני רבינו הגדול נר"ו ותלמידו מורי רבי' נר"ו ובמס' ב"ב פ' הספינה כתבתי בזה דעות אחרות ואין צורך לשנותם כאן:

והוי יודע שכל מקום שאמרו חכמים שאין קנין מן הקנינים קונה אע"פ שפירש המוכר והלוקח שיקנה בו אינו קונה והרי הוא כאלו אמר שיקנה באמירה בעלמא ולא אמרו בגמ' ואי פריש פריש אלא בכסף בקרקעות שדינו לקנות אלא דבמקום דכותבים את השטר לא סמכא דעתייהו עד שיכתוב השטר ולפיכך אם פי' שיקנה בכסף וסמכא דעתיה בהכי קונה כדינו אבל כשאומר שיקנה במסירה במקום שדינו במשיכה או בהגבהה לאו כל הימנו ולא עוד אלא שמונעו שלא יקנה אלא במסירה דקי"ל כמאן דאמר התם קפידא הוי ואינו קונה אף במשיכה והגבהה ואי קשיא לך הא דאמרינן התם כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח ואי אמר ליה קני קני אלמא פריש מהני הא לא קשיא דהתם כיון דאמר ליה מוכר קני ברשותי נעשה כמשאיל לו מקום בחצרו להניח שם כליו והוה ליה כליו של לוקח ברשות לוקח הא אלו אמר ליה מוכר דליקני ליה כליו ברשות הרבים לא קנה וזה מבואר:

והא דתני נכסים שאין להם אחריות אינן ניקנין אלא במשיכה לאו דוקא דהוא הדין במסירה או בהגבהה כל חד וחד כדיניה והגבהה קונה בכל דבר ולא נקט משיכה אלא לאפוקי כסף ושטר וחזקה דאיירי רישא בקרקעות וכי תימא ליתני הגבהה שהיא גדולה שבכולם איכא למימר שמשיכה נוהג קנינה יותר לפי שהוא כדברים בינונים שאינם לא קלים ולא כבדים אי נמי משום דלמאן דאמר משיכה מפורשת מן התורה הרי היא עיקר דמאי דדרשינן או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד היינו משיכה שהגבהה אם אינו מושכה ברשותו ומחזירו למקומו אין אני קורא בה מיד עמיתך שעדיין ביד עמיתך היא וכל שכן מסירה שלא זו הדבר הנקנה ממקומו ולא מסרו מיד ליד דלא בעינן במסירה הכי דכתיבנא לעיל אלא ודאי משיכה עיקר קרא ומינה איתרבו מסירה והגבהה והוה להו כתולדה דידה ור' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות ומשיכה מדרבנן גזירה שמא יאמרו לו נשרפו חיטך בעלייה עיקר התקנה משיכה היא שהביאה לרשותו ויצא מידי טענת נשרפו חיטך דאלו באידך אכתי אפשר לומר לו נשרפו חיטך אלא דכיון דתקון רבנן משיכה תיקון נמי מסירה והגבהה ולא חששו לטענת נשרפו חיטך משום דאילו במסירה לא שכיח שהרי אינה אלא בדברים כבדים וגם אינה אלא ברשות הרבים שאין לחוש לטענת נשרפו חיטך בעלייה והגבהה נמי כיון שכבר הגביהו ובא לרשותו כשחזר והניחו למקומו הרי הוא כחוזר ומפקידו אצלו ולפיכך לא חששו לזה כשם שלא חששו בשוכר את מקומו כיון שברשותו הוא עומד וכשם שלא חששו בחליפין כיון שכבר זיכה לו סודרו וכדפרישית בפ' הזהב הלכך עיקר תקנתא משיכה היא ואמטלטלי תיקון אידך דכיון דאמר רבנן דזוזי לא קני לגמרי ואין קנין משיכה ראוי בכל דבר תקינו לכל דבר ודבר קנין הראוי יותר ולא חששו לטענות נשרפו חיטך מהטעם שכתבנו. ומכל מקום משיכה עיקר ואב לכלם לדברי הכל ולהכי נקט משיכה מפי מורי נר"ו

גמרא דרש רב בקמחוניא בהמה גסה נקנית במשיכה כו'. עד ואיהו דאמר כרבנן דתניא וחכמים אומרים זה וזה נקנית במשיכה וכן הלכה. אלא מעתה פיל לר"ש במאי אקני אמר אביי בחליפין אי נמי בשוכר את מקומו ר' זירא אומר מביא ארבעה כלים ומניח תחת רגליו ואמרינן שמעת מינה כליו של לוקח ברשות מוכר קונה לוקח פי' נראה לי דלהכי לא שני ליה דמיירי בדאמר ליה מוכר קני ואם כן הרי השאיל לו מקום והרי זה בכלל שוכר את מקומו ומהדרינן הכא במאי עסקינן בסימטא אי נמי קני ליה בחבילי זמורות פרש"י ז"ל שיתן חבילי זמורות תחת רגליו דקנה אותו בהגבהה וצריך שיהיו גבוהין מן הקרקע ג' טפחים דאי לא לא חשובא הגבהה דכל פחות משלשה כלבוד דמי דאי לא תימא הכי כי אקשי ליה ש"מ כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח לימא ליה דהכא לאו מדין כליו קני אלא מדין הגבהה אלא ודאי משום דסתם כלים גבוהין שלשה טפחים והגבהה בעינן ג' טפחים. והקשה עליו ר"ת ז"ל דהא ודאי הגבהה לא בעינן ג' טפחים דהא אמרינן גבי מערב לבני חצרו ומזכה להם ע"י אחר מגביהו מן הקרקע טפח וכי תימא דשאני ערוב דהוה מדרבנן דהא כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וכדאמרינן במסכת גיטין בפרק התקבל. ותו דבכתובות אמרינן גבי הגונב כיס בשבת והיה מגרר ויוצא מגרר ויוצא פטור הכא במאי עסקינן כשצירף ידו למטה משלשה וקבלה וקני ליה מדין הגבהה ומיהו הא לא קשה לפי' רש"י ז"ל שפירש שם שהוא נזהר מזה ולא לפי הפירוש הנכון שכתבנו שם ובב"ק נמי אמרינן ההופך את הגלל חייב ואוקמ' בגמ' שהפכה למטה משלשה משמע ואמר רבי אליעזר לא שנו אלא שנתכוין לזכות בה דהוה ליה בורו ברשות הרבים דאלמא כשנתכוין לזכות בו קני ליה בהפיכה שהיא למטה משלשה מדין הגבהה. וליכא למימר דשאני נזקין דאע"ג דלאו הגבהה מעלייתא קני להתחייב בנזיקין כמפקיר נזקיו הואיל ודעתו לזכות בה לפי שמאותו שעה נסתלק מעשה הראשון וכדפרש"י ז"ל התם שהרי אמרו עלה בירושלמי בב"ק חזקיה אמר והיא שהפכה על מנת לזכות בה אבל הכעה שלא ע"מ לזכות בה לא בדא מילתא דחזקיה אמרה כל המטלטלין נקנין בהפיכה כלומר בהגבהה למטה משלשה דהיינו הפיכה כדפרישית בגמ' וזה שלא כדברי רש"י ז"ל. תו קשיא לפירושו של רש"י ז"ל אמאי נקט חבילי זמורות טפי ממידי אחרינא לימא כלים גבוהים שלשה ותו דמשום חבילי זמורות שהניח תחתיו לא חשיבא הגבהה כדבעינן למימר שהרי כל המונח לקרקע הרי היא כקרקע והנכון כמו שפרשו בתוס' שחבילי זמורות הוא מאכל פילון הילכך נוטל חבילי זמורות ועומד במקום גבוה ומראה לו והוא מגביה עצמו כדי ליטלן וקונה ליה בהגבהה זו שכל שנגבה מחמתו הרי הוא כאלו הגביהו בידו ממש וכדאמרי' גבי משיכה קורא לה והיא באה והיינו נמי דאמרי' פ' ש"ה גבי לוי בר סומין דזבין פירות שובכו לרב יודא אתא לקמיה דשמואל א"ל זיל טריף אקן כי היכי דליתגבהו ותקנינהו וש"מ תרתי דהגבהה מחמתו חשיבא הגבהה והגבהה כל דהו מעל גבי קרקע סגי. והא דלא שנינן לעיל דמדין הגבהה הוא ולא מדין כליו משום דבכה"ג לא חשיבא הגבהה כלל שאין כלו נגבה כאחת אלא כשרגלו אחת מגביה שאר ידיו ורגליו מונחין ובעי' בהגבהה שיגביה כלו כאחת כך פירשו בתוס' וזה נכון: