ריטב"א על קידושין יז:

א"כ ליכתוב קרא לאמתך כן. פי' ובהכי דרשינן דאינה עובדת לא את הבן ולא את הבת כנרצע מאי תעשה כן ש"מ תרתי פירוש דתעשה יתירא אתי להענקה לעשות לאמה כמו שעושין לנרצע וכן פרש"י ז"ל ומיהו בר מהכי לא אמרינן היקש לגמרי כדאמרינן בעלמא משום דכן מעוטי הוא ועל מאי דקאי משמע:

אמר רבא עכו"ם יורש את אביו דבר תורה וכי תימא מאי איכפת לן נפקא מינה לענין גזלו של עכו"ם דאסור כדאיתא בהגוזל שאם יש לו נכסים מאביו אם יש לו ירושה יש בהם משום גזלה ואם לאו אין בהם משום גזלה דהפקרא נינהו:

גר את העכו"ם אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים דתניא עכו"ם וגר שירשו את אביהם עכו"ם גר יכול לומר לעכו"ם טול אתה ע"ז ואני מעות טול אתה יי"נ ואני מעות ומשבאו לרשות גר אסור ואי ס"ד דאורייתא כי לא באו ברשותו נמי כי קא שקיל חלופי ע"א קא שקיל אלא מדרבנן כו':

קשיא לי ודילמא עולם דאורייתא ודקאמרת כי לא באו לרשותו נמי האי תנא סבר יש ברירה והאחין שחלקו יורשין הוה ואע"ג דקי"ל כר' יוחנן דאמר האחין שחלקו לקוחות הוה הא ברירנא לה התם:

תו קשיא לי מאי דאמרינן תניא נמי הכי מאי תניא נמי הכי מי אלימא האי מתניתא מאידך והיכן מצינו שמסייע התלמוד מתניתא חדא ממתניתא אחריתי ומסתבר לי דרבא סבר דטעמא דתנא לאו משום דיש ברירה מדקתני ירשו ותניא נמי באידך מתניתא דדוקא ירשו אבל נשתתפו אסור ואי משום דיש ברירה אפילו נשתתפי אמאי אסור דכיון דיש ברירה הרי הוברר הדבר שזה חלקו המגיע לו ואין מחזירין דכותיה זה לזה ביובל בשותפין שחלקו קרקע אלא ודאי שמע מינה דטעמא משום דאין לו ירושה אלא מדרבנן ואקילו בזה רבנן שיהא יכול לומר טול אתה ע"א ואני מעות ואוקמוה בהא אדינא אבל כשנשתתפו דאית ליה זכייה גמורה אסור דחליפי ע"א קא שקיל משום דאין ברירה אי נמי יש ברירה ואסור מדרבנן מפני שרוצה בקיומו גזרה שמא יחזור לסורו והקילו בשל דבריהם ופי' שמא יחזור לסורו מלשון סורי הגפן נכריה אי נמי מענין סורו טמא ואית דגרסי לאסיאורו מלשון ואל ישובו לכסלה. דמתרגמינן ולא יחזרון לסיאורה:

עכו"ם את הגר וגר את הגר אינו לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים דתניא הלוה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו לא יחזיר לבניו ואם החזיר אין רוח חכמים נוחה הימנו:

ה"ג והתנן (אין) רוח חכמים נוחה הימנו ול"ג והתניא דהיא מתני' בסוף מסכת שביעית דתנן המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו הלוה מן הגר שנתגיירו בניו עמו לא יחזיר לבניו אם החזיר רוח חכמים נוחה הימנו וכיון דאיכא מתניתין לא שביק תלמודא למיפרך מינה ופריך מברייתא:

ופריקנן לא קשיא כאן שהורתו ולידתו שלא בקדושה כאן שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה ולא גרסי' כלל כאן שהורתו ולידתו בקדושה דההיא ישראל גמור הוא וחייב להחזיר מן הדין אלא הגרסא כדכתיבנא וכן גריס רש"י ז"ל ופי' הוא ז"ל הא דאמרינן אין רוח חכמים נוחה הימנו מפט כשהורתו ולידתו שלא בקדושה ואידך דאמרינן רוח חכמים נוחה הימנו כשהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה:

וקשיא לן הא דאמרינן פ' מי שמת איסור גיורא הוה ליה תליסר אלפי זוזי בי רבא ורב מארי בריה דאיסור הורתו שלא בקדושה הוה ולידתו בקדושה הוה כי קא שכיב איסור אמר רבא היכי ליקנינהו רב מארי להני זוזי אי משום ירושה גר לאו בר ירושה הוא כו' עד ולודי איסור דהני זוזי דרב מארי נינהו עד נפיק אודיתא ביה רבא ואיקפד רבא אמר קא מיגמרי טענתא לאינשי ומפסדו לי. ואמאי קפיד רבא דהא אית ליה לאהדורינהו משום רוח חכמים נוחה הימנו וליכא למימר דלהכי קפיד משום דהשתא מהדר להו מדינא ואלמלא כן היה מקיים בו רוח חכמים נוחה הימנו דאם כן לא הוה אמר ומפסדו לי דמשמע דהפסד ממון יש לו בדבר זה אלמא רצונו היה לעכבם אצלו ויש שאמרו דאע"ג דכי מהדר רוח חכמים נוחה הימנו כי לא מהדר לא קפדי' רבנן אלא שאין מחזיקין לו טובה וליתא דבההיא מתני' דשביעית קתני סיפא כל המטלטלין נקנין במשיכה כל המקיים את דברו רוח חכמים נוחה הימנו והרי מי שאינו מקיים את דברו אין רוח חכמים נוחה הימנו וחשיב ממחוסרי אמנה מכלל הן אתה שומע לאו שכל מקום שאמרו בעושה רוח חכמים נוחה הימנו כשאין עושה אין רוח חכמים נוחה המנו ור"ת ז"ל תי' שלא אמרו רוח חכמי' נוחה הימנו אלא בלוה דוקא שגמלו אביו של זה חסד שהלוה לו ואינו בדין שישלם לו רעה תחת טובה אבל בפקדון אם רצה אינו מחזיר ולא נהירא דכיון דבמלוה דליכא אלא שעבודא יש לו להחזיר כ"ש בפקדון שהוא בעין ואין שליחות יד בו שראוי להחזירו ויש שפירשו דרב מארי בן עכו"ם הבא על בת ישראל הוה דקי"ל הולד כשר וישראל גמור הוא מעיקרו ואינו ראוי לירש את העכו"ם שאינו אביו כלל ומתניתא דהכא בעכו"ם הבא על הכותית ולדידי מסתברא לפי שיטת רש"י ז"ל דצורבא מרבנן דדחיק ליה שעתא שאני:

והנכון לפרש דכי הויא הורתו ולידתו שלא בקדושה רוח חכמים נוחה הימנו גזירה שמא יחזור לסורו וליכא למיחש דמשום הא חשבי' ליה כישראל גמור דכ"ע ידעי דבן עכו"ם הוא כיון דאף לידתו שלא בקדוש' אבל כשלידתו בקדושה אין רוח חכמי' נוחה הימנו דהא איכא למיחש ביה שמא יחזור לסורו ואם הוא מחזיר לו אתו למטעי בי' שהוא מתיחס אחריו ואין קדושין תופסין לו באשת אביו ואע"ג דלהאי פירושא אתי פירוקא דתלמודא על אחרון ראשון ועל ראשון אחרון לא איכפת לן דהא אשכחן דכוותא בתלמודא וחדא מינייהו במסכת סוכה פ' הישן גבי הישן בתפילין וכי תימא והיכי מוקמינן מתניתא דקתני אין רוח חכמים נוחה הימנו כשלידתו בקדושה דהא קתני נתגיירו בניו עמו ומדנתגיירו בניו עמו אלמא לידתו שלא בקדושה הא ליתא דהא באידך מתניתא נמי קתני בניו עמי וסוף סוף בחדא מינייהו אית לן למימר דבניו לאו דוקא וכיון דכן הא עדיף טפי לקיומי מתני' כפשטיה דבניו עמו דוקא ע"מ דלידתו שלא בקדושה ולמימר דבניו עמו דברייתא לאו דוקא דהא לידתו בקדושה וזה מבואר: