ריטב"א על קידושין י:

ומטמא את בועלה לטמא משכב תחתון כעליון. פי' נדה מטמא משכב ומושב טומאת מדרס לטמא אדם וכלים ואפילו עשר מצעות זו ע"ג זו התחתון טמא טומאה חמורה והבועל נדה גם כן מטמא משכב ומושב אפילו עשר מצעות זו ע"ג זו אלא שאינו מטמא אותם טומאה חמורא לטמא אדם וכלים כאב הטומאה אלא לטמא אוכלין ומשקין כראשון לטומאה כדין עליונו של זב שאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין כדאי' במסכת נדה והיינו ומטמא [את] בועל' שהוא מטמא משכב התחתון כלומר אפילו עשר מצעות זו ע"ג זו וטומאתן כעליונו של זב והכי מתפרש במס' נדה וקמ"ל דנדון אותה כגדולה אבל פחות מכאן הבועל אותה אין דינו אלא כנוגע בנדה. ועליונו של זב פי' רשב"ם ז"ל שהיא הסיטו והוא הדבר הנושא עליו כגון הוא בכף מאזנים ומושבות ומשכבות בכף שנייה וכורעו הן טמאין מדרס כרע הזב זהו עליונו ומטמא אוכלין ומשקין אבל זב מטמא הוא משכב ומושב טומאה חמורה כדאיתא במגלה ובכמה דוכתא:

ואם נשאת לכהן אוכלת בתרומה קמ"ל שאפילו להאכילה בקדשים חשבינן ליה כנשואה וחופתה חופה אבל קודם לכן כיון דלא חזיא לביאה כלל אין חופתה חופה ודינה כארוסה שאינה אוכלת בתרומה ואע"ג דיש חופה דלא חזיא לביאה הא לביאה מחמת נפשה דביאה ביאה:

ת"ש וכבר שלח כו'. ומה שפחה כנענית שאין ביאתה מאכילתה כו' פי' לאו ק"ו ממש הוא דהא איכא למיפרך מה לשפחה כנענית שכן אין קניינה לשם אישות אלא ודאי במה מצינו אתי עליה ונקיט לה בלשון ק"ו וכדפרשינן דכוותה לעיל:

אי אמרת בשלמא נישואין עושה מ"ה פשיטא ליה וא"ת ואלא מאי נישואין עושה אם כן איכא למיפרך מה לביאה שכן עושה נשואין דין היא שתאכל תרומה תאמר בכסף שאינה עושה אלא אירוסין. וי"ל דמ"מ אכתי ק"ו איתא ומה שפחה כנענית שאין הביאה עושה נישואין מאכילתה בתרומה כספה מאכילה זו שביאתה מאכילתה בתרומה אין דין שכספה מאכילה וכ"ת מה לשפחה כנענית שכן אין ראויה לביאה שאין קטינה לשם אישות ואין ביאה קונה בה הא אמרינן דכי פרכינן הכי הדרי' למידן מה מצינו:

ה"ג בהאי לישנא קמא דרבי יהודה בן בתירא אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה משום סמפון דהכי פריך התם עולא בפ' אף על פי טעמא דמשנה אחרונה משום סמפון אבל במשנה ראשונה פי' עולא טעמא משום שמא ימזגו לה כוס דתנן התם נותנין לבתול' י"ב חדש ולאלמנה שלשים יום הגיע זמן ולא נשאו אוכלת משלו ואוכלת בתרומה זו משנה ראשונה בית דין של אחריהם אמרו אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה ואמרינן התם אמר עולא דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומ' ומ"ט אמרו אינה אוכלת גזירה שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחיותיה א"ה הגיע זמן ולא נישאו נמי ופרקינן התם בדוכתא דוכתא מייחד לה רב שמואל בר יהודה אמר משום סמפון א"ה הגיע זמן נמי התם מבדק בדקי לה. הדר אמרינן עלה דסיפא דמשנה אחרונה מ"ט אמר עולא משום סמפון הילכך האי לישנא קמא דר' יהודה בן בתירא דקתני שאינה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה אתיא כמשנה אחרונה ומאי דאמרינן משום דעולא היינו משום סמפון דלכ"ע טעמא דמשנה אחרונה משום סמפון ובאידך לישנא דרבינא גרסינן אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה משום דעולא ולא גרסינן בה עד שתכנס לחופה דע"כ כיון דרבי יהודא בן בתירא מייתי בק"ו מעבד דלא חיישינן לסמפון טעמא דאמרו רבנן שאינה אוכלת בתרומה היינו כטעמא דעולה למשנה ראשונה דהיינו שמא ימזגו לה כוס דלמשנה אחרונה ליכא טעמא אלא משום סמפון וכיון דהא למשנה ראשונה היא ליכא למגרס בה עד שתכנס לחופה דלמשנה ראשונה מכיון שהגיע זמן ולא נישאו אוכלות בתרומה אשתכח להאי לישנא דרבי יהודה בן בתירא ובן בג בג לא פליגי בדאורייתא ובדרבנן הוא דפליגי מ"ט אינה אוכלת בתרומה דרבי יהודה סבר משום שמא ימזגו לה כוס ובן בג בג סבר משום סמפון ותרוייהו ס"ל כמשנה ראשונה ופליגי בטעמא דידה דרבי יהודה כשיטתא דעולא ובן בג בג כשיטתא דשמואל בר יהודה אבל כלהו מודו דהגיע זמן אוכלות בתרומה והיינו דאמרינן מכדי בין מר ובין מר לא אכלה מאי טעם כלומר דבין לרבי יהודה ובין לבג בג מדרבנן לא אכלה משעת אירוסין לאלתר עד שיגיע זמן או עד שתכנס לחופה אם נשאת תוך זמן אם כן מאי בינייהו דמה לי הוי טעמא כבן בג בג משום סמפון או משום שמא ימזגו לו כוס כרבי יהודה ואמרי' דאיכא בינייהו (עליו) קבל מומין ומסר והילך: