ריטב"א על כתובות צח:

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כאן שנה רבי הכל לבעל המעות פי' דכיון שיש עליה שם שליח והיא מוכרת בשל אחרים דינה כשליח ואליבא דמ"ד המותר לבעל המעות. אמר רמי בר חמא אמר רב יצחק כאן בדבר שיש בו קצבה פי' דקמייתא בדבר שיש בו קצבה דוודאי התוספת שהוסיפו במתנה נתנוהו המוכרים ר"י סבר דמסתמא דעתו ליתנו לשליח כדי שיחזור ויקנה ממנו פעמים אחרות ר"י מספקא ליה אם נתנו לשליח או לבעל הבית ומן הספק חולקין ואידך דר"י בדבר שאין לו קצבה דלאו מתנה הוא אלא דמי דבר הנקח ובתורת דמים יהביה ללוקח וכיון דכן הוא לבעל המקח פי' רש"י ז"ל ומשנתינו סתם לן תנא כר' יוסי דהא מתניתן דבר שאין לו קצבה ונראה מדבריו ז"ל דר' יהודא הכי נמי פליג בברייתא בדבר שאין לו קצבה אינו מחוור הכא דלית לן לשוי' פלוגתא בכדי ועוד מהיכא תיתי ליה לר"י לומר בדבר שאין לו קצבה שיהא הריווח לשליח דהא וודאי מוכר בתורת דמים נתן ועוד מדאמרינן לקמן בסוגיין אליבא דר' יהודה דזבן שוה שש בשלש ומה רע רע בדמים דאמר לי' אי זבנת לי בשית הוי שוה תרתי סרי דאלמא אליבא דר"י בדבר שאין לו קצבה המותר לבעה"ב הוא לכך יש לפרש דמתני' דברי הכל ואליבא דברי הכל סתמא רבי ולא פליג ר' יהודא אלא בקמייתא מטעמא דאמרן:

אמר רב פפא הלכך דבר שיש לו קצבה חולקין ושאין לו קצבה כולי' לבעל המעות. מאי קמ"ל לפי פי' רש"י ז"ל נראה לי דה"ק מאי קמ"ל לימא הלכה כר"י א"נ פשיטא לן דר"י ור' יהודא הלכה כר' יוסי ולאידך פי' נמי מאי קמ"ל דהא בקמייתא פשיטא לן הלכה כר' יוסי ובאידך ליכא פלוגתא וד"ה היא ועוד דסתמא מתני' כוותיה ומהדרינן קמ"ל דשינוי דשני שנויא היא:

איבעיא להו אמר לו לשליח זיל זבין וכו' ת"ש אמר לשליח תן לאורחין חתיכה פי' כסבר שהם של חולין ונמצא של הקדש אלא אי אמרת מעביר על דברי בע"ה הוי אמאי מעל יש מקשין אמאי לא פריך נמי משליח אמאי מעל וכי פרקינן נמי דאמר להו טלו אחת מדעתי ניחא בע"ה ומיהו אכתי קשיא שליח אמאי מעל שהם הוסיפו על דבריו וס"ל דמעביר על דעתו הוי והנכון בעיני דלישנא קלילא וכדפרכינן מבעל הבית חדא מינייהו נקטינן וה"ה דקושיין משליח וכי מתרצינן נמי לבעל הבית הכא נמי מתרצינן לשליח שהם נטלו א' מדעתו שלבעל הבית ואחד מדעתו של שליח ואחד מדעתם ולפיכך מעלו כולם:

ת"ש היתה וכו' ומותבינן מדתנן משום דקי"ל דהלכה כוותייהו והא דאמר כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה ההוא כללא אמוראי פליגי בה כדאיתא בפרק המדיר ותו אין למידין מן הכללות. ומאי אפי' דינה מן הקרקע פי' ולפ"ז רשב"ג לאו אסיפא קאי אלא ארישא שרוצים לקוחות להחזיר מעות ואמר רשב"ג דטענייהו טענה עד שיהא באונאה שיעור ולא צריכא תלמודא לפרושי לן הכי דפשיטא ליה דע"כ הכי מצטרכא לפרושי ודכוותא בתלמודא: