ריטב"א על כתובות קו.

אסתתם טענותי' קשיא לן הא דאמר בפרק שבועת העדות דשלח ליה רב יוסף לרב נחמן עולא חברינו עמל בתורה ובמצות הוא ואמרי' מאי שלח ליה לחנופי ליה אלא שודר ציה למשרי תגרי' ברישא אי נמי לשודא ולא חייש לאסתתמי טענותי' דאידך וי"ל דבחבר שבא לדין ליכא משום אסתתמי טענותי' דהא ידיעה דחזי להכי ובעל דינא נמי ניחא ליה דלשבקנו לאלתר אבל הכא דלא הוה חבר ולא קרובו של חבר אלא דרב ענן הוא דהוה סבר סבר דמחניף ליה ואסתתום טענותיה דאידך וזה ברור. ודעת מורי ז"ל דהכא עדיין לא פרשו בדיני דיתמי בדאתא האי לקמיה דרב ענן בשלמא בחבר עצמו שרינן תגרי' ברישא ואע"ג דפתחו בדינא דאחרינא כדי שלא יתבטל מתלמודו ומשום כבוד דידיה ואע"ג דאיכא מצוה לדון את שבא ראשון כקטן כגדול תשמעון וכו' בפ"ק דסנהדרין עשה דכבוד תורה עדיף והיינו דאמר בפרק כל כתבי אמר רבא תיתי לי כדאתא צורבא מרבנן לעיוני' בדיני' כי היכי דלשרייה לאלתר אבל כבוד קרובו של חכם אינו אלא מדרבנן ולא דחי עשה דאורייתא אבל הכא עדיין לא פתחו באידך דינא ובכל חד איכא מצות עשה לדון מדכתיב ושפטתם צדק כדכתב רש"י וכיון דכן האי עשה דקרובו של חבר עדיף דאיכא בהדי' עשה דרבנן דכבודו של חכם כך היא מפורשת בשם הר"ר פנחס הלוי ז"ל וכן גורס רבינו חננאל ז"ל. דבי רבי ישמעאל תנא כלי שרת באים מתרומת הלשכה פי' ממה שנתנו בקופת עצמן ובא לחלוק על סוגיא דלעיל דמוקי האי קרא דשארי הכסף בקדשי בדק הבית שגבו ואלא דבי ר' ישמעאל אומר דקרא בתרומת הלשכה מיירי: