ריטב"א על עירובין פט:

אבל אין דיורין לא על זה ולא על זה שניהם שאף הקטן אינו חשוב פרוץ דאמרינן גוד אסיק ואע״פ שאין המחיצה נכרת אבל כשהמחיצה נדרסת הגדול מותר דאמרינן מצדדיו גוד אסיק ומשתרי בגפופי וכגון שאין כאן אלא רחב עשר אמות בנתים דה״ל פתחא והקטן אסור מפני שהוא פרוץ במלואו למקום האסור לו וא״ת ולמ״ד נראה בחוץ ושוה מבפנים נדון משום לחי קטן נמי לשתרי בגפופי גדול י״ל דכיון דגפופי גדול אינם אלא ע״י גוד אסיק מחיצתא לדידיה מצילי אבל לגבי קטן לא מצילי ולמאי דפרישנא בסמוך שיש מחיצה בגדול למעלה להיות לו לגפופי הא דלא משתרי גדול באותן גפופי למ״ד נראה מבחוץ ושוה מבפנים נדון משו׳ לחי יש שפי׳ דהתם לאו מחיצ׳ גבוה עשר׳ קאמר אלא מחיצה כל דהו דכיון דנכרת אמרינן גוד לגבי גדול אבל לא לגבי קטן ואת״ל דמחיצה עשרה קאמר צריכינן לפרושא בשכתלי גג קטן נכנסין לתוך הגדול וכדאוקימנא בפ״ק סופא דההיא מתני׳ דלקמן דחצר גדולה שנכנסת לקטנה אבל אין מחיצה לא על זה ולא על זה שניהם אסורים פי׳ דאפי׳ גדול נמי פרוץ במלואו הוא ואע״ג דאמרינן לעיל דבמחיצות הנכרות כ״ע לא פליגי דאמרינן בהוא גוד אסיק ועמוד גבוה עשרה ורחב ד׳ חשיב רשו׳ היחיד מטעם גוד אסיק שאני הכ׳ דעל כרחין ישאר פרצה בין גג גדול לקטן דליכא למימר גוד אסיק אלא דלגבי גדול בעי׳ למעבדיה כפתח בעשר ע״י גפופין אלו וכיון דכן לא אמרינן גוד אסיק לעשות גפופין לשויה פתחא כן פרש״י ז״ל. וכתב הראב״ד ז״ל שאלו היתה מחיצה נכרת באמצעיתן אע״פ שאין בסביבו׳ ג״כ אלא מחיצו׳ מלמטה שהן נכרו׳ די בכך לומ׳ גוד אסיק ולשווינהו למעל׳ רשות היחיד גמורה ואע״פ שאינם עולות על הגג כלל די לה׳ בראיית המחיצות לעמדן על שפתו וכדאמרינן לעיל גבי תל ועמוד שברשות הרבים לא שנו ועל זה פירש שיש חוץ למקום חבורין בכל אחד מהם מחיצה קיימת וקבוע׳ דתרוייהו גלו דעתייהו דבעי לאשתמושי כל חד בדידיה הילכך גדול מותר בשלו דפתחא דעשר הוא וקטן לא אסר עליה וקטן אסור לשניה׳ מפני שנפרץ במלואו לגדול ואסרי עליה בני גדול ולדידהו נמי לא משתרי כיון דעבד ליה מאריה מחיצה קבוע לא סליק נפשיה ולא אחליה לגבייהו אבל יש מחיצה ראויה (לדידה) על הגדול ואין מחיצה ראויה על הקטן אין הקטן אסור לבני גדול משום דבני קטן סליקו נפשייהו מגגין ואחליה לבני גדול וכאלו שניהם רשות של בני גדול:

וכי הא דאמר רב נחמן כו׳. דכיון דאיהו עבד סולם קבוע ואינהו לא עבוד סליקו נפשייהו ואחליה לגבי ורש״י ז״ל פרשה להא דרב נחמן דאליבא דרבנן אתיא דאמרינן דגגות רשויות חלוקו׳ הם אלא שהותרו לזה ע״י סולם קבוע מן הטעם שאמרנו. ואינו נכון דאמאי מוקמינן מימרא דרב נחמן דלא כהלכתא אלא ודאי אפילו לר״ש אתיא וה״ק הותר בכל הגגות כלם ואפילו לענין כלים ששבתו בביתו והוא מותר בכלן כאלו כלם שלו ובעלי הגגין אסורין כ״א בשלו אפילו להוציא שם מביתו משום טעמא דפרישנא דסליקו נפשייהו מהכא וכן הלכה וכן אמר בירושלמי מתני׳ בשכלן עולין בסולם מצרי או סולם צורי אבל אם היו כלם עולין בסולם מצרי ואחד עולה בסולם צורי של צורי נעשה כפתח והשאר נעשה כמטפס ועולה מטפס ויורד ע״כ. גרש״י ז״ל אמר אביי בנה עליה ע״ג ביתו ועשה עליה ריקה ד׳ אמות בכל הגגות כלם וכן הגרסא בכל הספרים היינו ופרש״י ז״ל בנה עליה ע״ג ביתו שהקיף כל גגו מחיצות לעליה ועשה פתח קטן רחב ד׳ אמות שהוא פתוח לצד הגגין הותר בכלן דהא גלי אדעתיה דקא מחזיק בהו והם לא הקפידו לעשות כן וכיון דכן אחלינהו לגבי:

אמר רבא פעמים כו׳. פי׳ פעמים שהרקה לאסור שאפילו לר״ע דמשוי כל הגגות רשות אחת אסור בהם דעבדא לההיא רקה לגבי גגתו ומחיצה של שאר הגגין הניחה סתומה דאמרינן לנטורי תרביציה עבידא להאי רקה וסלק עצמו מן הגגין ור״ת ז״ל גורם אמר אביי בנה עליה ע״ג ביתו ועשה לפניה רקה ד׳ הותרו כל הגגות וה״פ אם עשה אחד מבני הגגין עליה על ביתו ונמצא שהיה מותר בכל הגגות כלם וכל הגגות אסורין לבעליהן כההיא דרב נחמן דלעולם עשה בעל העליה הזאת אצטבע רחבה ד׳ טפחים לפני העליה הזאת הותרו כל בעלי הגגין כ״א בגגו כדינו דהא סליק האי נפשיה מינייהו והדרו גגין למארייהו. אמר רבה כו׳ כלומר שיעמדו בעלי הגגין באיסור שהיו עומדין מחמת עלייתו של זה דלא אמרינן דלסלוק נפשי׳ עבדיה להאי ריקה אלא לנטור תרביציה הוא דעבד דכיון דאיכ׳ למתלי בהכי לא תלינן לומר דלסלוקי נפשיה נמי עבדא: