ריטב"א על עירובין עו.

אמר רבה כו׳. שניה׳ עירוב ואפי׳ מי שעירוב בין השמשו׳ ואתי׳ כי הא דתנן בפ׳ במה מדליקין דספק חשכ׳ מערבין וטומנין את החמין וסתם רמינן לה בהדי מתני׳ דתנן התם שלשה דברים צריך אדם לומ׳ בתוך ביתו ע״ש עם חשכה עשרתן ערבתן הא ספק חשכה אין מערבין ופרקי׳ כאן בעירובי תחומין כאן בעירובי חצרות והנכון כמו שפר״י ז״ל דבערובי תחומין ספק חשכה אין מערבין דה״ל מאני ביתא אבל בעירובי חצרות דאערוב רשותייהו בעלמא הוא מערבי ולא כמו שפרשנו בהפך דהא בכלה מכלתין מחמרין בערובי תחומי יותר מערובי חצרות וכן בדין מטעמא דכתיבנא ומעש׳ הא דהכא בעירובי חצרות ואע״פ שהלכה כר׳ יוסי דאמר ספק ערובי תחומין כשר הא אוקימנא בשערב בתרומה טהורה מבעוד יום ספק נטמאה משחשכה ספק לא נטמא׳ אלא מבעוד יום אבל ערב ספק בטהורה ספק בטמאה אינו כשר. וכ״ש שאם ערב בבין השמשות ממש שאינו עירוב דגריע ממערב מבע״י ספק בטומאה ספק בטהרה הילכך לגבי ערובי תחומין לא קנה עירוב אלא אותו שערב מבעוד יום ונאכל בין השמשות דה״ל כערב בתרומה טהורה ונטמא׳ אבל בעירובי חצרות הקלו לערב אפי׳ בבין השמשות והתירו בו אפ״ה תרי דמחזי כמאן דסתרי אהדדי והא דקאמר צא וערב עלינו צא וגבה את העירוב קאמר כדאמרינן בעלמא צא ושכור פועלים צא תן לו ודבר הלמד מענינו הוא דכל שמעתין ופרקי׳ בערובי חצרות הוא וכן פירשו בתוס׳ בכאן ובמס׳ שבת אבל רש״י ז״ל פירש׳ לזו בפ׳ במה מדליקין בעירובי תחומין ואינו מחוור מן הטעמים שכתבנו וכבר כתבנוה שם בס״ד. ספק יממא ספק ליליא פירש ואפשר לתלות בשניהם ג״כ כי מקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה. אבל הכא אי אפשר לדון בית דירה בשני דינין שהוא בית דירה גמור ושיהא בית שער:

פרק שביעי חלון כותל שבין שתי חצרו׳ גבו׳ עשר׳ ורחב ד׳ מערבין שני׳ ואין מערבין אחד פרש״י ז״ל דהא דקתני ורחב ד׳ משו׳ סיפ׳ נקט׳ דקתני אלו עולין מכאן. ואוכלין ואלו עולין מכאן ואוכלין שאין הדין הזה אלא כשהו׳ כותל ד׳ אבל בפחות מד׳ דין אחר יש לו ובפלוגתא דרב ור׳ יוחנן בש״ס אבל לענין שאין מערבין אחד אפי׳ כשאין רחב ד׳ אלא משהו ויפה כיון דודאי כיון שהוא גבוה עשרה וחשוב מחיצה שלימה ואין לנו להקפיד על רוחב המחיצה ואין אנו מקפידין בו בשום מקום והיינו דכי שיילינן בש״ס אין בו ד׳ מאי לא אמרו כלל דפחו׳ מד׳ מערבין אחד אלא שנחלקו בו לענין דין הסיפא בלבד דאלמא לדינא דרישא לא נפקא לן מיניה מידי וכן מפורש בירושלמי דגרסי׳ התם למה לי רחב ד׳ בגין דמתני׳ דבתרא אלו עולין מכאן כו׳ הרי זה מבורר כדברי רש״י ז״ל וכן פיר׳ בתוס׳: ובלבד שלא יורידו למטה פי׳ לפי שהכותל הזה כיון שהוא גבוה י׳ ורחב ד׳ חולק רשות לעצמו וה״ה שאין מעלין לשם כלום וכדאמרינן בש״ס עולין אין מעלין לא אלא דחדא מינייהו נקט משום דאיירי בשיש בראשו פירות ופשוט הוא. ובפרק כל גגות נחלקו על משנה זו איכא מ״ד דלאו שלא יורידו למטה ממש לחצרות אלא שלא יורידו לבתים ושלא יעלו שם מאני דבתים אבל מאני דחצר שרי דהא קי״ל כר״ש דאמר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפפו׳ לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית ומקום כתל זה היינו גג וכן פירשה שם ר׳ יוחנן ואתיא אפי׳ בשערבו ואיכא מ״ד התם שלא יורידו למטה ממש ואפילו לחצרות ואליבא דרב איכא לאוקומה אפלו כר״ש וכגון שערבו דגזרינן דילמא אתו לאתויי התם כלים דבתים דשכיחי בחצר אבל למאן דלית ליה ההיא גזרה א״א לומר כן אליבא דר״ש ולרבנן נמי לא אתיא דהא אמרינן התם דגג וחצר שהם רשות אחת ומיהו אפשר דאתיא כר׳ מאיר דאפילו גג וחצר שתי רשויות הן וזה עולה לדברי המפרשים שם. דלא אסר ר׳ מאיר אלא בכתל וחצר דתרי גברי ולא ערבו דהכא ודאי לא איירי׳ אלא בהכי דאלו בכתל וחצר דחד גבר׳ א״נ דתרי וערבו מותר להוריד ולהעלות אבל רש״י ז״ל פירש דאפילו בגג וחצר דחד גברא אסר ר׳ מאיר גזירה משום תל ברשות הרבים ולדבריו ז״ל לא אתיא ההיא אוקמתא כר׳ מאיר ושם נפרש יותר בס״ד:

גמרא אמר ר׳ יוחנן כו׳. פרש״י ז״ל שיהא מתחתית הממל שני טפחים ומשהו מן ההיקף בתוך עשרה מאמצעו ולכאן טפח ומשהו כי כשתעשה מרובע מתוכו יחסר מן ההיקף שני טפחים לכל רוח ורוח ונמצא כי אותו משהו הנשאר יהא בתוך עשרה ואינו נכון כלל דע״כ כשתעש׳ סלע המרובע בתוכו קודם שיגיע לסלע התחתון יעלה מן ההיקף ג׳ טפחים לפי מה שאמרו דייני דקסרי דרבועא מגו עגולא פלגא וכדבעי׳ למימר קמן וגם בדרך האמת יעלה הסלע יותר משני טפחים של הקף כמו שהו׳ נראה למראי׳ העין : אבל הפיר׳ הנכון כמו שפירשו בתוספו׳ שיהא מרחב העיגול ארך שני טפחי׳ ומשהו בתוך עשרה וכך הוא החשבון שהרי עגול זה שיש בהקיפו כד׳ יש ברחבו ח׳ טפחים לפי מה שאמרו דכל שיש ברחבו טפח יש בהקפו ג׳ טפחים וכשתרבע בתוכו ד׳ על ד׳ ישאר לכל צד עכ״פ שני טפחים חלל מצלעו של העיגול עד צלעו של המרובע ולפיכך הצריכו להניח ב׳ טפחים חלל מצלעו של העיגול עד צלעו של המרובע ומשהו שיהא אותו משהו בתוך י׳ טפחים כגון זה מכדי כו׳ פירשתיה בפ״ק דסוכה בס״ד. ר׳ יוחנן דאמר פי׳ שהמרובע יותר על העיגול שבתוכו רביע וכדאמרינן אנן נמי עיגולא מגו ריבועא פלגא פרש״י ז״ל שהמרובע שבתוך העיגול יותר על המרובע שבתוכו כשיעו׳ חצי המרובע דס״ל תילת׳ מלבר וחלון שיש בו ד׳ על ד׳ יש בהקפו ששה עשר כשתעשה עליו עגולו עולה וה״ל הקפו בד׳ טפחים: ואחרים פירשו דמרובע שהוא בתוך העיגול הוא אלכסונו של מרובעו החקוק בתוכו וסברי דייני דקסרי דכל אמתא ברבועא תרי אמין באלכסונה הילכך עיגול זה צריך שיהא בהקפו עשרים וד׳ טפחים כדי שיהא ברחבו ח׳ טפחים דכל שיש בעיגולו ג׳ טפחים יש ברחבו טפח ואז תוכל לרבע בתוכו ד׳ על ד׳ טפחים וכל זה אינו שוה ופשוע הוא דאמה מרובעת אין באלכסונה שתי אמות גם פשוט הוא שאין בעיגול של המרובע עודף חצי המרובע וזה נראה ונמדד למראית העין. ובתשובת הגאונים ז״ל פי׳ דדייני דקסרי הכי קאמרי עגולא בגו רבועא רבעא ורבועא דמגו ההוא עגולא פלגא דרבועא קמא כלומר שאם תעשה מרובע אחד ותקיפנו בעגול מבחוץ ותעשה מרובע על העיגול יהא המרובע שבאמצע חצי המרובע מבחוץ וזה אמת וכבר ציירנו אותו בסוכה. ומן הצורה ההיא ניכר דהא דאמרי׳ כל אמתא ברבועא אמתא ותרי חומשה באלכסונה שאינו בדוקא ובעלי הפי׳ הזה אומרים כי דייני דקסרי כדין אמרו אלא שר׳ יוחנן לא הבין דבריהם. ואינו יודע מה הרווחנו לתלות הטעות בר׳ יוחנן ועוד תמה על עצמך שלא הבין ר׳ יוחנן מה שאנו מבינים בהם והנכון בעיני כי דברי דייני דקסרי ודברי ר׳ יוחנן אמת אלא שאמרו במליצה וחידה שכן דרך בעלי החשבון לדבר והגע עצמך שאם תעשה מרובע מד׳ על ד׳ ותעש׳ בכל צלע וצלע מהם עיגול בפני עצמו שיהא רחב העיגול ד׳ בארך הצלע יהא בהקפו של עיגול י״ב דכל שיש ברחבו טפח יש בהקפו ד׳ והרי חצי העיגול הבולט לחוץ ששה ונמצ׳ שיהא בארבעת חצי העיגולי׳ הקוטפים הסובבי׳ למרובע מבחוץ כד׳ טפחים והם עודפין על צלעות המרובע שבתוכן חצי המרובע י״ו טפחים ואלו העגולים כד׳ טפחים ועל זה הדרך אמרו דייני דקיסר׳ רבועא רבועא מגו עיגול פלגא וע״ז הדרך אמר ר׳ יוחנן כי חלון עגול שאנו צריכין לרבע בתוכו חלון שיש בו ד׳ על ד׳ צריך שיהא בהקיפו עשרים וד׳ טפחים כשיהא עגולו על הדרך שאמרנו שכל צלע וצלע עגיל בפני עצמו ודרך חידה ומליצה אמרו כן. אבל יודעים הם בודאי כי כשהעיגול היוצא על המרובע הוא עגול א׳ שאין העגול ההוא עול׳ כ״כ ובשיבסר נכי חומש׳ סגי כנ״ל: