ריטב"א על עירובין סו.

אף שוכר אפי׳ שכירו ולקיטו הקשו בתוספו׳ דבירושלמי א״ר יוחנן ישראל ועכו״מז הדרי׳ בבית אח׳ שבחצר ישראל צריך לערב והעכו״מז צריך להשכיר ואמאי לא סגי בעירוב הישראל מי גרע משכירו ולקיטו של זה: ותירצו דשאני התם שהעכו״מז והישראל אין שותפין ורשו׳ של כל אחד מהם מיוחד לעצמו ואין מעשהו של זה עושה כלום ברשותו של זה אבל שכירו ולקיטו שהוא בא מכח העכו״מז הרי הוא כאלו כל הרשות קנויה לו וס״ה אם ייחד חדר לשכירו ואינו יכול לסלקו משם דלא סגי בשכירו כיון שהם רשויות חלוקות. וק״ל דהא אמרינן לעיל לימרו ליה לעכו״מז דלישאל מיניה דוכתא וליתיב מידי התם דה״ל כשכירו ולקיטו לכך י״ל דכל שלגבי שכירו ולקיטו שבא מכחו אפילו ייחד לו מקום סגי בשכירות עוד כתבו בתוספו׳ בשם רבינו שמשון מקוצי ז״ל כי העכומ״ז הדרים בבית א׳ שבחצר א״צ לשכור אלא מאחד מהם כמו ה׳ ששבתו בטרקלין שהא׳ מערב לכלם ולא דמי לההיא דירו׳ דשאני התם דישראל ועכו״מז שני דינין חלוקין הם זה לערב וזה להשכיר:

תהי בה ר״א: פי׳ בההוא עובדא דלעיל ששכרו ובטלו בשבת דס״ל דכל היכא דא״א לערב עירוב גמור מבעוד יום כגון התם דלא הוה עכו״מז בעיר אין לשכור ולבטל בשב׳ כדמפ׳ ואזיל מהא דאמר שמואל רביה דכל מקום שאוסרין ואין מערבין. ולפי זו הקושיא נראה כי במעשה הזה הוצרכו לעשות ביטול בשבת כדפרש״י ז״ל דהא הכא מבטול בשבת תהי ר׳ אליעזר מ״מ אין כאן ראיה לדון שלא היו יכולין לערב מבעוד יום כר׳ יוסי דאפילו בשערבו אין ערובן עירוב גמור וכמי שאין יכולין לערב דמי וצריכין היו לעשות ביטול לאחר השכירות כדפר״י ז״ל. ולמ״ד שאם ערבו מבעוד יום אם לא היו צריכין לבטל בשבת מפרש לה להאי עובדא שלא ערבו מפני שלא היה להם פנאי ולפי׳ הוצרכו לשכור ולבטל א״נ אפי׳ השכירות דעכו״מז בשבת תהי ר׳ זירא דכיון דאמרת מה ביטול בשבת אף שכירו׳ בשבת א״א לשכור במקום שאין מערבין מבעוד יום כשם שאין מבטלין כל מקום שאוסרין ומערבין מבטלין. פי׳ כל מקום שהישראלים הדרים שם אוסרין זה על זה ואלו רצו לערב מבעוד יום מערבין יכולין לבטל בשבת אם לא ערבו. ופרישנא כגון שתי חצרו׳ זו לפנים מזו שהפנימי׳ אוסר על החיצון לרבנן בשלא ערבה חצר פנימית לעצמה דהויא לה רגל האוסרת במקומה. לרבי עקיבא אפי׳ כשערבה לעצמה דרגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה. והא ודאי דשמואל לא כייל כללא דכל מקום שאוסרין ומערבין ומבטלין דהא איהו דאמר לקמן בשמעתין שאין ביטול בחרבה ואע״פ שהם אוסרין ומערבין ובשתי חצרות זו לפנים מזו דקאמר דכיון דאוסרין ומערבין מבטלין פליגי בה אביי ורבא לקמן דאביי סבר מבטלין לעולם ורבא סבר פעמים מבטלין ופעמים אין מבטלין כדאי׳ לקמן:

אוסרין ואין מערבין לאתויי מאי לאו לאתויי עכו״מז. פי׳ שהישראלים הדרים שם אוסרין זה על זה א״א להם לערב עד שישכרו מן העכו״מז ואי דאתא עכו״מז מאתמול איבעי ליה למיגר מיניה. פרש״י ז״ל כיון דמצי למיגר מיניה ליכא למקרינהו שאין מערבין דהא אפשר לשכור ולערב מבעוד יום. פי׳ דמסתמא לא קפיד עכומ״ז על שכירו׳ רעועה ושפיר מיגר להו דכלהו לאו כהמן בר רסתק נינהו דלא בעי לאגור. ויש לפרש ואי דאתא עכו״מז מאתמל והיה אפשר להם לשכור ולא שכרו איבעי להו למיגר. וכיון שפשעו או הזידו ליכא למ״ד דליגרו בשבת׳ או שיבטלו. והא דאמרינן אלא לאו דאתא בשבתא אורחא דמילתא נקט דאלו אתא מבעוד יום מסתמא היו שוכרין. כנ״ל. ואע״פ כן הדין צ״ע: