ריטב"א על עירובין נט.

למקום שריבה אין למקום שמיעט לא. פרש״י ז״ל והלא בכלל מאתים מנה פי׳ לפי׳ דקס״ד שאין שומעין לו למקו׳ שמיעט כלל ללכת אפי׳ עד אותו מקו׳. והקשו בתוס׳ דהיכי קס״ד לומר דמשום דקתני שומעין למקום שריבה בעי לומר שלא ילכו עד המקום שמיעט הא ודאי לא אפשר להבין אלא שבא לומר שאפי׳ במקום שמיעט הולכין עד המקום שריבה. ולפי׳ פירשו הם דה״ק למה אתה אומר ששומעין למקום שריבה בקרן מזרחית דרומי׳ ואין שומעין למקום שמיעט בקרן מזרחית צפונית ושילך במזרחי׳ צפונית כשיעור המרובה שנתן במזרחי׳ דרומית א״כ אתה נותן אותו טועה לגמרי במדת מזרחית צפונית והא אמאי והלא אפשר שלא טעה בו כלל ומה שנתמעטה שם המדה מפני שפגע בגיא או בהר ונתמעטה המדה. ופריק אימא אף למקום שריבה כלו׳ ותולין שלא טעה כלל וה״ק שאף במקום שריבה שהוא מקל שומעין לו והולך בכאן בקצרה ובכאן בארוכה:

ה״ק ריבה אחד ומיעט אחד. פי׳ דלישנא דריבה אחד על פי אדם אחד בעי למימר ובלבד שלא ירבה יותר ממדת העיר באלכסונה כן ג״ה והיא גרש״י ז״ל באלכסונה בבית. ופי׳ הוא ז״ל דאפי׳ ריבה שיעור גדול דליכא למתלייה בחבל תלי׳ ליה בטעו׳ האלכסון דאמרינן זה היה בקי במדיד׳ והניח טבלא מרובעת כנגד האלכסון כדינו וזה מדד אלפים מאמצע הקרן והפסיד את הזויות אבל אם ריבה יותר מכן אין לנו במה לתלו׳ ואין שומעין לו. ויש ספרים דגרסי ובלבד שלא ירבה מדת העיר ואלכסונה ופר״ח ז״ל לזה שריבה לקרן האחד תולין לו עד כדי מדת העיר וגם עד כדי אלכסונם כי בתחלה אומר אולי בקרן זה דיורין או פגימין ולא היו כן בקרן שמדד שמיעט חברו: ועוד חולין על זה כי אולי הממעיט טעה למדוד שלא באלכסון וזה המרבה מדד כדינו לתת האלכסון הראוי:

אמר רבינא לא להקל על ד״ת. פי׳ דההיא מיירי לומר דתחומין דרבנן וכל מה שהקלו לך משלך נתנו לך כל איסור תחומין חומר סופרים הוא וא״כ היא הנותנ׳ במה שאומרי׳ במשנתינו דכיון דאסורא דרבנן הוא שאין לנו לדון בו להחמיר אלא להקל ושלא לטרוח במדידה ואע״ג דבכל ספקי דרבנן דאפשר למיקם עלה דמילתא לא אזלינן לקולא הכא טרחא רבא הוא למדוד וכמאן דליכא למיקם עלה דמילתא דיינינן לה:

מתני׳ עיר של יחיד כו׳. פרש״י ז״ל עיר של יחיד כל שאין נכנסין בה ששים רבוא תדיר דכיון שכן אין רחוב שלה חשוב רשות הרבים אפילו רחב שש עשרה אמה לפי שאינו דומה לרגלי מדבר ועיר של רבים הוא שנכנסין להששים רבוא תדיר והא דקתני עיר של יחיד שנעשית של רבים כגון שנתוספו בה דיורין ושווקים עד שנכנסין ששים רבוא. ור״ת ז״ל הקשה דא״כ דבעי׳ ששים רבוא כרגלי מדבר אף אנו נאמר דבעי׳ טף ונשים וערב רב בי התם וזו אינה קושיא כ״כ דטף ונשים וערב רב לא חשיבי למיעל במנינא כשם שלא היו במספר הפקודים במדבר. ועוד הקשה ר״ת דא״כ היכי משכחת לה עיר שהיתה של רבים בתחלתה דהא ודאי מילתא דלא שכיחא הוא שיתיישבו שם בתחלתה ששים רבוא ולעולם לא משכחת לה אלא שהיתה בתחלתה עיר של יחיד ובטלה דין משנתינו בעיר של רבי׳ וגם זו אינה קושי׳ כ״כ כי רש״י ז״ל אינו מצריך שיתיישבו בעיר ס׳ רבוא אלא שיכנסו בה ס׳ כאלו הכרכים והעיירו׳ שהם פתוחים למקומו׳ הרבה ורגילין בה סוחרים וכיוצא בהם. ותדע שאף ירושלם לא היו בה ששים רבוא תדיר ואעפ״כ יש בה משום רשו׳ הרבים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה ומעתה כל שבתחלתה נתיישבה ככרכים ושווקים גדולים להיות רוכלת העמים זו היא של רבים וע״כ רוב הגאונים ז״ל הם כדעת ר״ת ז״ל דלא בעי׳ ששים רבוא כלל וכן דעת הר״ם ז״ל. וטעם דבריהם שאין לנו ללמוד מרגלי מדבר אלא לענין רשות הרבים ממש שלא תהא מקורה ושיש בה שש עשרה אמה ושתהא מפולשת אבל לא לענין מנין הדורסים בה. גם לא הוזכר זה בשום מקום לא בש״ס דילן ולא בירושלמי וכן נראין הדברים. ולפי׳ פר״ת ובתוספו׳ דעיר של יחיד כגון שאין ברחובותיה י״ו אמה רוחב ונעשות של רבים כי ע״י שניתוספו דיורין תקנו לה סרטיאות ופלטיאות ושווקים רחבי׳ י״ו אמה ויש בה משום רשות הרבים של תורה. ובין לשטה זו ובין לשט׳ רש״י ז״ל ק״ל טובא דא״כ מה זה ששאלו בש״ס ה״ד עיר של יחיד שנעשית של רבים ומר אמר כגון דסקרתא דבי ריש גלותא ומר אמר כגון דסקרתא דבי שחוואר. ומאי כגון צריך לזה אלא כל שלא היה בה רשו׳ הרבים גמורה ונעשה רשות הרבים ועוד דרבי זירא דערבה לכלא מתא דרבי חייא משום דהוה סלקא דעתיה דהוה מתחלתה עיר של יחיד במה תלה זה כי רחובותיה לא היו מימים קדמוני׳ אדרבה כך נמצאת וכך היתה לעולם דלית לן לדון בשום עיר אלא כפי מה שהיא עכשיו עד שנדע בודאי שלא היתה כן בתחלתה והכי דייק לישנא דמתני׳ ואלו רבי זירא לא ידע כן בודאי דהא לאו הכי הוה כדמוכח ממאי דא״ל אביי. ועוד ק״ל לישנא דמתני׳ דקרי ליה עיר של יחיד דמשמע שרחובותיה ושוקיה שלו ואינה מסורה לרבים וכל כה״ג אפילו יש בה רשו׳ הרבים גמורה כדעת רש״י ז״ל אין בה משום רשות הרבים וכדאי בפ׳ פסין גבי שבילי בי׳ גלגול יהושע אוהב ישראל היה ותקן להם דרכים וסרטיאו׳ כל היכא דלא ניחא תשמישתיה מסרה ליחיד דאלמא רשות של יחיד אע״פ שהוא רחב י״ו אמה והרבים עוברים בתוכו והוא דרך כבושה להם אין חייבים בה משום רשות הרבים. מעתה מה שנראה נכון במשנתינו דמתני׳ כפשוטה דעיר של יחיד נקראת אע״פ שיש בה סרטיאות ופלטיאות רחבות י״ו אמה ונכנסין בה ששים רבוא כל שעיקרה ותחלתה היתה של יחיד שבנאה לעצמו והיה יכול לעשות ברחובותיה וסרטיאותיה כמו שירצה לבנות בה דיורין ולקצר ולהרחיב כמו שירצה ואח״כ נעשי׳ של רבים שנמסרו רחובותיה לרבים ואין שום יחיד רשאי לקלקלם אלא כחם כימו׳ עלם. ומיהו אכתי לא ידעי׳ אם צריך שישא׳ בה שום אדנו ליחיד או אם מדבר אפי׳ בשנותנין לו טסקא או אם נקרא׳ עיר של יחיד כל זמן ששם בעלים הראשוני׳ עלי׳ ביון שאין דין משנתי׳ אלא משו׳ גזר׳ כדבעי למימ׳ בסמוך בס״ד. ובזה נשאו ונתנו בש״ס כגון מאן ובזה ג״כ ה׳ תול׳ ר׳ זיר׳ דקארו לי׳ מאת׳ דר׳ חיי׳ בתחלת׳ כי בתחלתה היתה של ר׳ חייא וכיון שכן ועדיין שם בעלים הראשונים עליה שדינה כדין עיר של יחיד ונעשי׳ של רבים ואע״פ שבאותה שעה שבא לערבה עיר של רבים הוה שהסרטיאות והשווקים שלהם דכיון שנקראת בשם היחיד כל העולם דנין אותה כחצר אחת ולא אתיא לאחלופי לרשות הרבים גמורה דעלמא. ואביי אהדריה דלאו מהאי טעמא הוא אולי מעולם לא היתה של ר׳ חייא שתהא בתחלתה קנויה לו אלא שנקראת על שמו מפני שהיה אדם גדול וכשהשטה הזו נראה מדברי הרמב״ם ז״ל והגאונים ז״ל: והא דתנן כי עיר של רבים ונעשי׳ של יחיד צריכה שיור כ״ש אם הוא עדיין של רבים ולרבותא נקט תנא כי אע״פ שנעשית עיר של יחיד לא תצא מחזקתו הראשונה. ואע״פ שרש״י ז״ל כתב בש״ס גבי הנהו בני קוקיאנוס כי עיר של רבים היתה ונעשי׳ של יחיד לא בא אלא לאפוקי דאינה עיר של יחיד ונעשית של רבים והכין מוכח ממסקנא דעובדא דר׳ זירא דעיר של רבים והיא עדיין של רבים בעיא שיור ואע״פ שאין זה צריך ראיה וטעמא דאמור רבנן דעיר של רבים בעיא שיור ואין מערבין את כלה כתב רש״י ז״ל והרמב״ם ז״ל וכל הגאונים ז״ל דמשום היתרא הוא דכיון דיש בה סרטיאות ופלטיאו׳ ודרכים שהם רשות הרבים אע״פ שכבר הכשירום ועשאום כרשות היחיד של תורה ע״י לחי וקורה או דלתות הננעלות בלילה כפלוגתא דתניא בכיצד מערבין רשות הרבים. מ״מ אכתי מחזי להו לעם הארץ שהוא רשו׳ הרבים גמורה כי היו סבורים לומר כשם שמותר לטלטל בכאן ולהוציא ולהכניס מן החצרות לכאן כך הוא מותר לטלטל בסרטיאו׳ ופלטיאות שחוץ לעיר ולהוציא ולהכניס להם מן המדינה ואע״פ שכבר תקן שלמה ע״ה עירוב ושתוף מפני זה מ״מ לא ירגישו עמי הארץ בדבר העירוב כשיראו שכל בני העיר מטלטלין שם ולפי׳ עשו חז״ל גדר לפנים מגדר שכל עיר שהיא של רבים שלא יעברו את כלם ויעשו בה שום שיור ויערבו בני השיור לעצמן ובני המדינה לעצמן והדרי׳ באותו שיור אסור לטלטל בשאר המדינה כגון שלא ערבו עמהם והדרים במדינה אסורים במקום ששיירו אלא אלו מטלטלין במקומן והשאר מטלטלין בכל המדינה וכמו שכתב הרמב״ם ז״ל. לא הצריכו כן אלא בעיר של רבים או אפילו בשהיתה מתחלת׳ של רבים משום דעיר של הרבים חשובות מבואותיה וסרטיאותיה רשות הרבים מה שאין כן בעיר של יחיד דכיון שאינן מסורות לרבים אין בה דין רשות הרבים. ולא עוד אלא דאע״פ שנעשית של רבים כיון שיש עליה שם בעלים הראשונים שהוא אדון עליה כחצר של רבים חשיבא להו לאינשי ולא אתו למטעי בה ברשו׳ הרבי׳ דעלמא ולפי׳ אינה צריכה שיור אלא מכשירין מבואות שלה שהן רשו׳ הרבים כראוי לר׳ יהודה או לרבנן ואח״כ משתתפין בה כלם ביחד ויהיו כלם מותרין לטלטל ולהכניס ולהוציא. ומפני טעם זה כל שאין בה רשות הרבים גמורה של תורה אפילו היא של רבים מתחלה ועד סוף אינה צריכה שיור וכדאמרינן בש״ס שאם אין לה אלא פתח אחד אינה צריכה שיור לפי שאין רשות הרבים שלה מפולש ולא חשיב רשות הרבים אלא כרמלית בעלמא. ומפני זה דכל מדינות הארץ הזאת אפילו ישראלים היו דרים בכלה מערבין את כלה בלא שיור שאין רשות הרבים רחבה שש עשרה אמה בשום מקום וכ״ש כשאין ישראלים דרים בתוכה בכלה אלא במקצתה כי אע״פ שדרים בפני עצמם אין שתופם אלא שתוף מבוי בעלמא ואינו צריך שיור ומיהו אע״פ שהעיירות יש בהם אדנות המלך ומעלין לו מס לא חשיבי כעיר של יחיד כי הסרטיאו׳ והפלטיאו׳ לעולם היו לרבים ולא היה המלך רשאי לבנותם לעצמם ולקלקלם שאל״כ אף ירושלם בזמן המלכים אין בה משום רשות הרבים. אלא ודאי כדאמרן והיינו דסקרתא דריש גלותא דאיתמר בש״ס ופשוט הוא. ועוד של רבים שעושין לה שיור במקום אחד צריך לעשות לו בראש המבוי כדי שלא יהא פרוץ במלואו שאל״כ היו אסורין לטלטל בו בני השיור שהרי הוא פרוץ במלואו למקום האסור להם וכן כתבו בתוספו׳ ולמאי דקי״ל כרבי יצחק דאמר אפילו אחד בחצר אחת צריך ג״כ שלא תהא החצר פרוצ׳ במלואה לרשות הרבים וכל שהוא כן אע״פ שאותן שנשתיירו שלא ערבו בעיר רגלה מצויה בכל העיר ולא מסתלקי מינה והם לגבי דירה כאח׳ מבני המבוי אעפ״כ אינן אסורין עליהם כי ע״י השיור הזה שעשו הוא חשוב כאלו נסתלקו משם וכאחד מבני מבוי שעשה קיחה על פסחו שאינו אוסר על בני מבוי כדאי׳ בש״ס ובש״ס נפרש יותר בטעמא דהא מילתא בע״ה:

גמרא הה״ד כו׳. לא פי׳ רש״י ז״ל מה ענין זו הדסקרתא של ריש גלותא ומה הפרש בינה ובין דסקרתא דבי שתואר. ורבותי פירשו בי ריש גלותא היתה לו בקעה ונתן אותה לטסקא שיבנו אותם לעצמן ויעלו לו ממנה מס והם כעבדיו משכימים לפתחו ואע״פ שהוא של רבים והרבים דרים שם סרטיאותיה מסורות להם והם עשו אותה מתחלתם קרי ליה עיר של יחיד שנעשות של רבים ואע״פ שתחלת ישיבה לה היה בה ליחיד אלא טסקא בעלמא. ולפי׳ הקשה רב נחמן דמהאי טעמא למה תהא נדונית כעיר של יחיד דאי משום דשכיחי רבים גבי הרמנא דהיינו ריש גלותא ומדכרי אהדדי כלומר כי בהתאספם שם ישאו ויתנו באיסור והיתר ויזכירו איסור רשות הרבים זה לזה ושאינם מותרין בכל העיר אלא משום עירובי א״נ כלהו ישראל נמי שכיחי בצפרא דשבתא גבי הדדי ומדברים באיסור והיתר ואין לך שום עיר של רבים שתהא צריכה שיור אלא ודאי דהא לאו טעמא הוא ודסקרתא דריש גלותא עיר של רבים גמורה היא:

אלא אמר רב נחמן כגון דסקרתא דבי שתואר. ויש גורסין דבי נתן אוור ואדם ידוע היה שבנה עיר לעצמו בסרטיאות ופלטיאות לעשות בהן כחפצו ובאו רבים ונתיישבו בבתים ומחזיקים בהם כדרך שהמלכים עושים ואח״כ מסר הסרטיאות לרבים והם מעלים לו מסים וארנונו׳ דכיון שיש עדיין לו זכות ליחיד להעלות לו מס דינה כדין של יחיד לעניי שיור וי״א שאפילו מכרם לרבים נמי כיון שלא נשתקע מאליה שם היחיד הראשון שהיה בעליה דכל זמן שנקראת על שמו לא חשיבא להו אלא כחצר בעלמא וליכא למטעי בה משום רשות הרבים דעלמא. והביאו ראיה מעובדא דרבי זירא דערבה לכלא מתא דרבי חייא מפני שלא נשתקע שמו ממנה ולא אהדריה אביי אלא משום דדילמא לא היתה של ר׳ חייא מעולם ולישנא דנעשית של רבים לא משמע אלא שנעשו מבואותיה של רבים ולא שנמכרה להם לגמרי ואפשר דמשום הכי הוא דאהדריה אביי לר׳ זירא.

ת״ר כו׳. פי׳ כי קודם שיעשו בה שתוף צריך להכשיר רשות הרבים שלו שיהא כרשות היחיד ולתקן מבואותיה וכיון שרשות הרבים עובר בתוכה כראוי הוכשרו כל המבואות ואינם צריכין שום הכשר אחר אלא שישתתפו ביחד וכן כתב רש״י ז״ל והרמב״ן ז״ל והמפרשים וכן בדין שהרי הם כמפולשין כלם לרשות היחיד ולמקום המותר להם והא דקתני עושה לחי מכאן י״ל אוקימנא אליבא דרבי יהודה דס״ל שמערבין רשות הרבים אבל אנן הא קי״ל שאינה נכשרת ואפילו בצורת פתח עד שיהיו לה לאחר מפולושים דלתות הננעלות בלילה כדא״ר יוחנן גבי ירושלם.

שם ואין מערבין אותה לחצאין כלומר שיערבו מקצת בני העיר לעצמן ומקצתם האחר לעצמן אלא שישתתפו כולם שתוף אחד. וטעמא דמילתא כתב רש״י ז״ל דכיון דמעיקרא חדא הויא אסרי הני אהני והויא כמבוי ששרתה אחת מן החצרות ולא נשתתפה עמהם דאסרם אכלהו עכ״ל. ולקמן נבאר בזה יותר בס״ד. אלא או מערבין כלא ביחד או מבוי מבוי ולקמן מפרש בש״ס מ״ש מבוי מחצאין מאן תנא כו׳ לישנא קלילא נקט תלמודא דהא ודאי אף לרבנן נמי מערבא רשות הרבים או בצורת פתח או בדלת הננעלות בלילה אלא ה״ק מאן תנא דמערבא רשות הרבים בכך כלומר דסגי לה בלחי או קורה מכאן ומכאן כדקתני מתנייתא רבי יהודה היא דתניא יתר על כן וכו׳ וכבר פירשתיה לעיל במכלתין ת״ל והא דקתני שאין מערבין אותה לחצאין אמר רב פפא כו׳ פי׳ העיר הזאת סגורה מכל צדדיה אלא שיש באמציעתה רשות הרבים מפולש משער לשער בלא חומה ולא דלתות והיא עוברת לאורך העיר ושאר מבואות העיר מכאן ומכאן לארך העיר זה נקרא שהם דרים לארכה אבל כשבאים להשתתף בעצמן אותן שבצד העיר האחת כלפי השער אחד משני צדי רשות הרבים ומשתתפין לעצמן ואותן שבשער האחר מכאן ומכאן לרשות הרבים זה נקרא לרחבה וכדפרש״י ז״ל כגון זה.