ריטב"א על עירובין מט.

כי אמרית׳ קמי׳ דשמואל אמר לי אף זו דברי ר״ש. פרש״י ז״ל בלשון א׳ אף היתר זה שמותרו׳ חיצונו׳ באמצעי׳ דברי ר״ש היא מפני שהוא מתיר את האמצעית ג״כ בחיצונות וכדאית׳ במתני׳ אבל חכמים אומרים שלשתן אסורות והא דאמרי׳ תניא כוותיה דשמואל לאו מדר׳ שמעון קא אמרי׳ דהא בדר׳ שמעון לא פליגי רב ושמואל כלל אלא מדרבנן קא מייתי׳ דקתני שלשתן אסורות כדקאמר שמואל והא דאמרי׳ אזדא שמואל לטעמיה היינו מדקתני עירבה עם שניהם אסורה עם שניהם לאו אליבא דר״ש דהא לדידיה הן מותרות עמה והוא מותרות עמהם אלא אליבא דרבנן דסברי שלשתן אסורות והכא נמי ה״ק שהיא אסורה עם שניהם לגמרי כי גם הן אסורות עמה: והקשה רש״י ז״ל על פי׳ זה דא״כ מאי ואזדא שמואל לטעמיה דהא אלו ס״ל לשמואל כרבנן דאמר שהוא אסורה עמהם והן מותרות עמה כ״ש דאזדא טפי לטעמיה דאמר הכא אסורים עם שניהם דמשמע טפי שהיא אסורה והן מותרות. ומפני קושיא זו פרש״י ז״ל לשון אחר דשמואל פליג על דברי רב אפי׳ בדברי ר״ש וה״ק אף זה דברי ר״ש שהוא סובר שהן מותרות עמה בלבד אבל היא אינה מותרת עמהם אבל חכמים אומרי׳ שלשתן אסורות וכי אמרי׳ תניא כוותיה דשמואל היינו בין בדר״ש בין בדרבנן דאפילו ר״ש לא קתני אלא שהחיצונות מביאות מן האמצעי לתוך ביתם ואוכלות ומחזירות מותרין לאמצעית אבל האמצעית אינה מותרת עמהם כלל ואמרי׳ דאזדא שמואל לטעמי׳ דקאמר עירבה עם שתיהם אסורה עם שניהם דמשמע היא אסורה עמהן אבל הן אינן אסורה עמה ואליבא דר״ש קאמר לה והיינו דאזדא לטעמיה וקאמר לעיל כי לר׳ שמעון היא אסורה עמהם אבל הם אינן אסורות עמה שאלו היה סובר כרב דאמר דלר״ש אף היא מותרת עמהן לא היה אוסר שמואל בזו המימר׳ דיליה משום דרבנן אסרי דהא קאמר שמואל הלכה כדברי המקיל בעירוב כך פי׳ רבי׳ ז״ל והקשה הוא ז״ל לעצמו דא״כ היכי קאמר שמואל אף זו לדברי ר״ש זו דברי ר״ש מבעי׳ ליה דאף משמע דשרי בתרווייהו כלומר אף בזו מתיר כמו בזו. ותירץ הוא ז״ל דאף זו לאו אהתירא קאי דהא לא שרי אלא בחדא אלא אאיסור׳ קאי וה״ק אף אסור זו של אמצעית בחיצונה שאתה אומר שלא אמרו אלא לרבנן ר״ש אמרו ע״כ פי׳ ר״ש אאיסורא קאי כאלו אמר אף ר״ש אוסר בזו דהא לישנא דאף זו דברי ר״ש לא משמע שאינו מוקף לדירה והרי הוא כאלו אין כאן מחיצות ואין קונה שביתה שם אלא בד׳ אמות וצריך שם לסיים שם מקום.