ריטב"א על עירובין ג.

ומלתראו׳ של מילה. פרש״י ז״ל מעץ של עפצים. והקשו בתו׳ דהא אמר לקמן מאי אמלתרא פסקא דארזא. ותירצו כי אולי אילן של עפצים מין ארז דהא עשרה מיני ארזים הם ואין צריך לכל זה. דמאי דאמרי׳ לקמן מאי אמלתרא. ולא קאי אהיכל הילכך אלא אמלתרא כמבוי וכדמוכח ממ״ד הכי וכן פי׳ הראב״ד ז״ל. הא דאמרי׳ כי תניא ההיא באולם תניא לא נקט בלישנ׳ בדוקא. לשון דילמא דהא ודאי גבי אולם תניא וה״ה הא דאהדר ליה ודילמא תבני׳ היכל כתבנית אולם לאו דווקא אלא הכי גמירי לה ותדע דמשום דילמא לא הוה עבדינן תיובתא לרב אלא כדאמרן ודכוותא בתלמודא:

אמלתרא מתני׳ היא כלו׳ ואינה דרב דמקשי ליה מינה ומשום דדילמא ס״ד דמתני׳ משבשתא היא ולא מיתניא בי מדרשא אמרי׳ ומאן קתני לה ומהדרי׳ דחמא בריה דרבה בר אבוה קתני לה ומעתה מתרצא היא ולהכי אמרי׳ ותהוי אמלתרא מתנית׳ ותקשי לרב והא דלא פרקי׳ דרב תנא הוא ופליג משום דלא משנינן הבי אלא היכא דלא אפשר וכ״ש הכא גבי אוקימת׳ בעלמא דעבד רב:

לרבנן קורה משום היכירא. פי׳ לרבנן נמי משום היכיר׳ וה״ה לר׳ יהודא וכראוי אצריכות׳ דעבדי׳ בסמוך ולית ליה נמי לרב נחמן הא דאמרי׳ לעיל דר׳ יהודה מפתחי מלכי׳ גמר אלא סימנ׳ בעלמ׳ פי׳ שלא יטעה בין עשרים או שלשים או ארבעי׳. ובודאי דלרב דסבר מפתחו של היכל גמר סביר׳ ליה דאמות מבוי באמה בת ששה טפחים דהכי הוו אמות בהיכל: אבל אי אמרי׳ סימנא בעלמא לא קפדי׳ בהא אם אין האמות שוות ויכילנא למימר כמ״ד דאמות מבוי באמה בת חמשה. וא״ת ואי טעמא דרבנן משום היכירא יכשירו יותר מעשרים כיון שהדפנות מגיעות לתוכה כדמכשרי׳ התם אליבא דרבה כשהדפנו׳ מגיעות לסכך. וי״ל דבקורה כיון שאינה רחבה אלא טפח. לא מהני כלום הגעת הכותלים.

צריכא דאי אשמעינן גבי סוכה וכו׳: וקשה לי למה לא מסיק וצריכא כסברת רבינ׳: אי אשמעינן בסוכה התם אמרי רבנן למעט שסוכה דאורייתא אבל מבוי דרבנן ה״א מודה לר״י ואי אשמעינן בהא בהא קאמר ר״י אבל התם מודה לרבנן. וי״ל דאפשר דקאמר צריכא לתרץ קושיא אחרת מ״ש כשדפנות מגיע לסכך אפילו יותר מך׳ יש היכר ובמבוי לא וע״י סבר׳ של הילוך וישיבה א״ש וק״ל. מאבי זקני הגאון זצ״ל הנ״ל:

סוכה נמי נימא קלוש. וא״ת והאיך אפשר להכשי׳ בסוכה דהא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כדאמרי׳ גבי סוכה שתח׳ האילן וגבי הדלה עליה את הגפן ויש לומר דהתם שהסכך פסול מעצמו. אבל הכא שאין פסול אלא מחמת גובה אין אומרי׳ כן אפילו אם היה זה למעלה מזה כל שכן כשהכל ביחד: והא אמרי׳ התם היתה גבוה למעלה מעשרים והוצין יוצאין בתוך עשרים אם צילתן מרובה מחמתן כשרה ואם לאו פסולה: וי״ל דהיינו מה דאהדרי׳ הכא אי קלשת ליה הויא חמתה מרובה מצילתה: ומ״מ י״ל דלמ״ד בסוכ׳ כשרה הכי מתרץ לה. וי״ל דשאני התם דההוצין אין להם קיום בפני עצמן ובמה שלמעלה הוא קיומן ולפיכך אם אין צלתה מרוב׳ מחמתן בטלין לגבי מה שלמעל׳ מה שאין כן בזו כי העליון סומך על התחתון וזה נראה ברור. אבל בתוס׳ פירשו דהכא מיירי כשיש שיעור סכך שצילתו מרוב׳ מחמתו למטה מעשרי׳ אלא שהו׳ פרוש מעט ודק בענין שאלו ינטל שלמעל׳ יתנועע לכאן ולכאן או יטלנו הרוח ויהא חמת׳ מרוב׳ מצלתין והא דאמרי׳ מקצת סכך למעל׳ מכ׳ לאו מקצ׳ סכך כשר קאמר אלא מקצת הסכוך שנתן בה: ודאמרי׳ נמי אי קלשת לי׳ הויא לה חמתה מרובה מצילתה לאו למימר דלאלתר דקלשת לה הוי הכי אלא שעומד׳ להיות כן מהרה ויישן תחתי׳ בפסול וכל זה נ״ל דוחק גדול שלא לצורך:

סוכה של יחיד היא לא מדכר: פרש״י ז״ל שמא יפול או ירקב סכך התחתון ולא מדכר: והקשו בתו׳ מי הזכיר כאן רקיבה או נפילה עד דננקוט הכא הכי סתמא ולא מדכרי לה ויפה הקשו ובידי יש לפרש לפי שטתינו דהכא מה שלמטה מעשרים חמתה מרובה מצילתה: ויש לחוש דאי מקליש מאליו מה שהוא למעלה שתהא כאן סוכה פסולה ומפני זה היינו אומר דליכא למימר הכא זיל תלוש דאדרבה אילו הוי הכי הרי היא פסולה ודפרכת דהשתא מיהת קיימ׳ היא וצלתה מרובה מחמתה ולשמא הקלוש למעלה לא ניחוש כי מיד מתקנה הא ודאי כיון דליחיד היא לא מדכר: וא״ת ובר מהכי לימא ליה דלא דמי לפי שיטתינו דהכא גבי קורה שיעור יש לנו אלא שמחוסר קיום והרי יש דבר שמעמידה ונחשוב מה שלמעלה כאלו היה בנין עליו של אריחים ואלו גבי סוכה אין לנו למטה סכך כשר: ר״ל דכיון דפסול שלמטה אינו אלא מפני שחמתה מרובה מצילתה כדי יש בסכך של מעלה להכשיר זה כיון שהוא סכך כשר מעצמו והוא עומד ומתקיים על מה שלמטה דאפילו בסכך פסול אנו מכשירין כשחבטן. וגם כן שפיר יש לנו להכשיר בזה אפילו בלא חבטן אי לאו דאמרי׳ קליש. וא״ת ומאי שנא בסוכ׳ דעלמא דלא חיישינן דילמא קלשא ולא מדכר. י״ל כיון דהכא דבריעותא אנו באים להכשירה ולעשות ממה שהוא למעלה כאלו הוא למטה יש לנו לחוש לכל מאי דאפשר. וא״ת ולמאי דמפרשי׳ דמיירי כשמקצ׳ הכשר סכך למעלה מעשרים היכי הוה פרכי׳ הכא נמי זיל קלוש. י״ל דהשתא קס״ד דמקצת סכך קאמר. א״נ דאנן אדלקמן סמכי׳ דכי אמרה הויא לה חמתה מרובה מצלתה אמרי׳ לה א״כ מבוי נמי וכדפרי׳ ואזיל והכין אורח׳ דתלמודא: