ריטב"א על עירובין לב.

התם כדקתני טעמא שאין ב״ד מתעצלין. פי׳ ושליחות׳ דב״ד שאני. דבדידהו ודאי אמרי׳ דחזקה עושים שליחותם אבל שליח דעלמא לא כן פרש״י ז״ל. והא דלא פרקי׳ דשאני כהנים דזריזין הם משום דהא מילתא שיש להם זמן יותר לעשו׳ ליכא טעמא דלזרזו נפשייהו אי לאו טעמא דחזק׳ שליח עוש׳ שליחותו בעלמ׳. ונותנת בשופר פי׳ מדעתם של כהני משמרה ומסיימת מצותיה שיהא נודע של מי הם כדי שיקריבו כוליה בו ביום:

התם כדרב שמעיא דאמר רב שמעיא וכו׳ ומיהו לא מצי לאותוביה לרב ששת מהא כדאותבי׳ לעיל בחד לישנא מדקתני טעמא לפי שאין ב״ד מתעצלין דהא דרב שמעיא מימרא היא ומימרא לדרב ששת לית ליה. אמר רב ששת מנא אמינא לך וכו׳ עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר נחשדו פי׳ לאו דוקא שנחשדו בכל מקום ח״ו אלא לומר שנחשדו במקום זה וכדמפרש טעמא לקמן ולישנא קלילא נקט. הא דבנו חזקה שליח עושה שליחותו ואע״ג דהכא ליכא שליחות בכל דכן מקשי׳ שזה החבר שנתן רשות לזה לאכול מפני שעול׳ בדעתו שזה סומך עליו שיעשר לו וכאלו הובטח בדבר טורח לקיים הבטחתו כדי שלא יעשה איסור על סמך שלו כשנעשה לו שליח ממש שעושה שליחותו:

התם בדרב חנינא חוזאה וכו׳ פי׳ דשאני התם דכל חבר רוצה שלא יכשל שום אדם בפירות שלו אבל בשליחות דעלמא שמקבל לחבירו לעשות אפשר דלא עביד שליחותיה. וכיון דלא שני ליה דחבר שני שמעי׳ מינה דלגבי שליח חזקה שליח לא שנא בין חבר לעם הארץ והיינו דפרכי׳ נמי לעיל מההיא כהני׳ שהם בחזקת חברי׳ וחבר אחד שומעו פי׳ ואותו חבר השומע רוצה לאכול מהם מדעת המקבל שניתן לו רשות לאכול או שנתן לו במתנה דליכא משום גזל.