ריטב"א על עירובין כו.

איתיבי׳ רבינ׳ לרבא מעיר חדש׳ שנעשו בתחל׳ חומותי׳ שלא לשם דיר׳ ואח״כ עשו בתוכ׳ דיורין גמורין שאין מודדין לה לענין אלפי׳ מחומותי׳ כיון שלא הקפו לדיר׳ ואע״פ שכשנעשו החומו׳ נעשו על דעת לעשו׳ בתוכו דיורין: גם נעשו אחרי כן דיורין גמורין לא אתו דיורין שבתוכו להכשיר החומו׳ החי צונו׳ ולעשותן כאלו הוקפו לדיר׳ הכא נמי כותלי האבורנק׳ בתוך הבוסתנ׳ לשם דירה לא יועילו לעשו׳ הבוסתנ׳ מוקפת לדיר׳ כיון שהוקפ׳ הבוסתנ׳ בתחל׳ שלא לשם דיר׳ ולא דמי להרחיק מן הכותל ד׳ טפחי׳ ועש׳ מחיצה לשם דירה דהת׳ הוא שזו המחיצה החדשה היא עכשיו אחת ממח צו׳ הקרפף שהוא מוקף בהם מה שאין כן בזה ורבא שמע תשובה זו וקבל׳:

שם אז נתנו רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע על לבם ונזכרו הלכה וחזרו בהם ממה שהסכימו אתמול עם רבא בסלוק הקני׳ ובאו והקשו לו. והקשה רב פפא ממחיצת אדריכל לומר שאפי׳ את״ל דמחיצות עשויות לשם דירה בתוך קרפף שהוקף שלא לשם דירה יהיו מכשירין אותו בכאן אין ראוי להכשיר הבוסתנא פי׳ כותלי האבורנק׳ לפי שכותלי האבורנקא בעצמן לא חשיבי מוקפין לדירה מפני שאינם עשויין להשתמש בהם לדיר׳ קבע אלא לאכול שם דרך עראי ואקראי ולצניעותא שלא יראים מבחוץ כשיושבים ומטיילים שם והרי זה כמחיצ׳ כותלי אדריכל שעושין חוצבי אבנים לאכול שם עראי או לעשו׳ מלאכת׳ בצנעא דלא חשיב מוקף לדירה: וכדאמר רב אסי האי מחיצ׳ דאדריכל לא שמה מחיצה כיון דלצניעותא בעלמא עבידא ורב הונא בריה דרב יהושע הקשה עוד לרבא מעין קושיא זו דמחיצות האבורנק׳ לא חשיב הוקף לדירה שהרי עיקר עשיית׳ הוא להניח שם כלי להצניע׳ שם כשבאים לטייל בבוסתנא וכל כה״ג הוי לה מחיצה העשויי׳ לנחת פי׳ להניח שם כלים: ואמר רב הונא כל מחיצה שהיא עשויה לנחת לא שמה מחיצ׳ וכדמוכח ממאי דהוה עביד רב׳ בר אבוה למחוזא ואז לא מצא רבא שום תשוב׳ לקושיות אלו נאסרה הבוסתנא ועל זה אמר ריש גלותא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו פי׳ הם חכמים להזכיר אלינו לאסור הבוסתנא אבל אתמול כשסילק רבא הקנים והסכימו על ידו לא היו חכמים להטיב ולומר שהיה הבוסתנא צריך הכשר ושנכשרנו ע״י הקנים שעשה רב הונא בר חיננא או על ידי הכשר אחר: והא דאמרינן דרבה בר אבוה מערב לה לכולא מחוזא עד סאת׳ ערסאת׳ משום פירא דבי תורי: פרש״י ז״ל כי מחוזא היתה עיר קטנה שאין בה ששום רבוא וקי״ל דעיר של יחיד אפילו נעשית של רבים מערבין את כולה כשהי׳ מוקפת מחיצות אבל מחוזא לא היו לה חומות ומבואו׳ שלה מפולשין ובתוך מקצת המבואות היו פירי דבי תורי כלומר שוחות עמוקות בין שכונה לשכונה ששם מניחין מאכל השוורים וכשעשו מחיצות בראשי המבואות ההם לא עשאום כדי לסתום בה את העיר אלא להיות מחיצות לאותו פירי דבי תורי וכיון שכן הוה ליה מחיצה העשרה לנחת ולא חשיבא היקף לדירה ומפני זה לא היתה מחוזא חשובה כסתומה ומוקפת לשם דירה וכמפולשות דמיא לעניין שאין מערבין את כולה: ולפיכך לא היה רבה בר אבוה מערבא כולה ביתד אלא היה מערב כל שכונה ושכונה באנפי נפשה: כי אין המחיצות חשובות מחיצות של קיימא לצרף את כולה לעשות כל העיר אחת: כן פירש״י ז״ל והקשו עליו בתוס׳ דהא מחוזא עיר גדולה הוה שיש בה ששים רבוא וחומות היו לה וכדאמרי׳ בפ״ק הני אבולי דמחוזא אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים: ופרש״י ז״ל שם כי הי׳ שם ששים רבוא כרגלי מדבר כלומר שהיו רגילין בה ששים רבוא: ואבולא דמחוזא היינו חומותיה. ועוד הקשו דאפי׳ היתה עיר גדולה מה בכך הרי מערבין את כולה ע״י שיור וכדאיתא בפ׳ הדר ושם אמר בפירש דפירי דבי תורי הוו שיורי דיורין דירה וש״מ דעיר גדולה היאתה ועוד היאך אפשר כי אותן מחיצות שעשו בראשי מבואות המפולשין לא היו עשויים גם לצורך סתימת העי׳ ולהיקף דירה וה״ל ישב ולבסוף היקף ודוחק גדול הוא לומר כי נעשו הפירות דבי תורי והקיפו קוד׳ שישבה העיר ולפי׳ פי׳ בתוס׳ והוא הנכון דמחוזא עיר גדולה הית׳ ומוקפ׳ חומה ואי לאו פירא דבי תורא שהיו שם אפשר היה לערב את כולה ביחד ע״י שיור וכדאי׳ בפ׳ כיצד מערבין אבל משום פירא דבי תירי שהיתה שם שהיתה מפסקת בין מבוי למבוי לא היו יכולין לערב ביחד ופירא דבי תורי היא חפירה עמוקה עשרה והיתה יתירה מבי׳ סאתים והיו עושין כן במבואות שבין שכונ׳ לשכונ׳ ולהצניע שם פירו׳ של מאכל בסמתם כי ארץ מקנה היתה וכיון שעשויה לכך חשיבא מוקפת שלא לדירה דהויא לה מחיצה העשויה לנחת דלא שמה מחיצה כדאמרינן לעיל וכיון שהיא עצמה אסורה ככרמלית היתה עושה הפסקה גמורה בין שכונה לשכונה שא״א לערב כולן ביחד ולפי׳ היו צריכין לערב כל שכונה ושכונה באנפי נפשה. וערסת׳ פירוש שכונות וחבירו בפ״ק דגיטין מערסא לערסא ואפשר שהיתה השכונה מבוי א׳ גדול או אפי׳ תבואות הרבה פתוחין זה לזה ואחרי השכונה מכאן ומכאן פירא דבי תורי לצורך בהמות אותה שכונה או אפשר שבכל מבוי ומבוי שבעיר היה פירי דבי תורי באמצע ושכונה קורה שמערבין בני מבוי זה שמצד שמאל עם בני מבוי השני הסמוך להם מצדה מאחוריהם ע״י פתחים או חלונות שביניהם וכן אותן שבצד ימין עם אותם שסמוכין מצדם מן המבוי האחר שבאחוריהם ועוד י״א שלאורך כל העיר באמצעות היה שם חפירה גדולה ושכונות מכאן ומכאן ובין כל שכונה ושכונה חפירה דבי תרי: וזו היא צורתה

א״ר אלעי שמעתי מרבי אליעזר אפי׳ היא כבית כור. פירוש מטלטלין בכולה ואע״פ שלא הוקפה לדירה ופליג את״ק דלעיל אליבא דר׳ אליעזר וכן שמעתי ממנו אנשי חצר ששכח א׳ מהם ולא עירב ביתו אסור מלהכניס ולהוציא עמהם לו אבל להם מותר פירש מתני׳ כשבטל להם רשות שיש לו בחצר כדאיתא בתלמודא לא הוצרך התנא לפרש דהא פשיטא דבלאו הכי אוסר הוא עליהם לגמרי ובטול זה מועיל אפי׳ בשבת דהכי קיימא לן במכילתין בפ׳ הדר דמבטל ישראל רשות ואפי׳ בשבת ופרישנא בתלמודא דמיירי בשלא בטל להם בפירוש רשות ביתו ואפ״ה סבר ר׳ אליעזר שהמבטל רשות חצרו ביטל רשות ביתו וכאורח הוא אצלם לגמרי ושורת הדין היה שיהא גם הוא מותר להוציא ולהכניס אפי׳ מביתו לחצר פרש״י ז״ל שאם הוא חוזר ומוצא מביתו לחצר נראה כאלו הוא חוזר מן הבטול ומחזיק ברשותו הוא ואוסר רשותו עליהם והם עליו וכדתנן בפ׳ הדר משנתן רשותו והיציא בין בשוגג בין במזיד הרי זה אוסר: והלכך הוא מותר להוציא ולהכניס מבתיהם לחצר כאורח בעלמא. ואסור להוציא ולהכניס מביתו לחצר והם מותרין אפי׳ מביתו לחצר וכן כל הבא משם. ויש מקשים לפרש״י ז״ל דאי מהאי טעמא הוא דאסור היה לו לתנא לומר שהוא אסור קודם שהחזיקו הם בחצר ואם קדמו והחזיקו בחצר כבר החזיקו ואינו אוסר עליהם מפני שחוזר ומחזיק ברשותו וכדתנא התם בהדיא בפ׳ הדר גבי הא דתניא מי שנותן רשות להוציא בין בשוגג בין במזיד אוסר כו׳. בד״א בשלא החזיקו בני מבוי במבוי אבל לאחר שהחזיקו אינו אוסר ר״ל דתנא לא נחת לפרוש כולי האי שלא בא עתה אלא ללמד שהמבטל רשות חצירו ביטל רשות ביתו מן הסתם ולפיכך מותר להם להוציא ולהכניס אפי׳ מביתו לחצר. וכן שמעתי ממנו שיוצאין בעקבלין בפתח. פרש״י ז״ל מצוותא דארזא. ופרש״י ז״ל שהוא סיב עבה סביב הדקל ובפ׳ כל שעה אמר לדברי הכל שיוצאין בחרכינ׳ ופרשו התם דהוי אצוותא דדקלא. ועל כרחין שני מינים הם וההוא דהתם מין ירק שגדל סביבות הדקל ועולה ונכרך בו ולפי׳ הוא כשר לדברי הכל דהא אמר בפ׳ כל שעה דבעי׳ מרור שהיא מן זרעים דומיא דמצה שהיא מין זרעים וכן פר״ח ז״ל בהא דהכא שהוא מין זרעים. וא״כ הטעם שלא הודו לו לו חביריו מפני שאין לו שרף ולחות וע״פ שהוא מר בעי׳ שיהא בו שרף והנכון דהא דהכא מעיקרו של דקל הוא גדל ושרף יש לו ומפני שאינו מין זרעים לא הודו לו ור׳ אליעזר לא בעי מרור מין זרעי׳ דומי׳ דמצה והא דקתני ובקשתי לי חבר לא מצאתי פי׳ כדפירש רש״י ז״ל שלא מצא לו חבר מתלמידי ר׳ אליעזר שיאמר כן בשמו של ר׳ אלעזר דבפ׳ כל שעה אשכחן בברייתא באתי אצל ר׳ אליעזר בן יעקב והודה לדברי אלא ודאי כדאמרן:

גמרא. מתניתין דלא כחנניא. פי׳ מורינו ז״ל דלא כחנניא משמיה דר״א דחנניא קתני משמי׳ דר׳ אליעזר אפי׳ היא ארבעי׳ סאה. ושניהם מקרא אחד דרשו בין ר׳ אליעזר בין ר׳ חנניא דר׳ אליעזר נתן שיעור באסטרטיא של מלכים. והם נחלקו בשיעור דאסטרטיא כדמפרש ואזיל. ויש לפרש מתני׳ דר׳ אלעאי בשם ר׳ אליעזר דלא כחנניא משמיה דנפשא וכי תימא מאי איריא דלא כחנני׳ אפי׳ דלא ככולי עלמא י״ל משום דחנניא אזיל בשטתי׳ דר׳ אליעזר דיליף מאסטרטיא דמלכים אצטריך לומר דמתני׳ דלא כחנניא דאלו לחנניא שיעורו מ׳ סאה: וכן פי׳ בתוס׳: מכאן לאסטרטיא של מלכים עיירות בינוניות פי׳ וכיון דקרי להחצר ואף על פי שהיא רחבה שאחורי הבתים שלא הוקפה לדירה כדקארי לה תיכונה נקטי מינה אסמכתא דכל השיעור הזה יש לה דין חצר לטלטל בכולה. ולא היא דאתי לאיגרויי שטן: פירוש ולתלמיד חכם בעלמא ליכא למיעבד כמו שעשה ישעיה שהיה נביא וצדוק גמור: