ריטב"א על עבודה זרה נב.

ואימא דישראל כלל כלל לא. פירוש לפי שישראל אינו בוטח בה לעולם:

ואימא כדנכרי. פירוש דאף על גב דעבודה זרה דישראל חמירא לענין גניזה הני מילי לאחר שעבדה דאביד בה טפי מנכרי כדאמרינן לענין ההולך לתרפות אבל כל זמן שלא עבדה לא חמיר מנכרי אדרבא עביד דממליך טפי.

דבר המביא לידי תועבה. פירוש כשיעבדנה והיינו דלא כתיב קרא אשר יעשה תועבת ה׳ פסל ומסכה דהוה משמע דמשעת עשיה הוא תועבת ה'.

מנין לעבודה זרה של ישראל שטעונה גניזה כו׳. ואם תאמר ותיפוק לי מדכתיב ואשריהם תשרפון באש דפרישנא לקמן טעמא משום דאמוריים שלוחי דישראל בינהו דבעשית העגל או ישראל לאלוהות הרבה תירץ הר״אבד ז״ל דדילמא ההיא הוראת שעה היתה לפי שהיתה הארץ מלאה גילולים ושמא יטעו אחריהם ורבינו הר״מבן ז״ל תירץ דשאני התם דליכא מאן דמבטל לה דאילו גוים דפלחוה לא הוה דידהו וישראל דהוה דידהו לא פלחוה ממש ואילו לגוים למיסר עשאוהו שלוחים ולא להתירם להכי אצטריך קרא דאפילו פלחה ישראל ממש ורוצ׳ בביטול׳ אין לה בטלה עולמית וזה טעם נכון וגניזה דאמרינן בהאי ענינה לומר שטעונה באבוד לפי שאסורה בהנאה ואין לה בטול לעולם וגניזה שלה היינו ששוחק וזורה לרוח כרבי יוסי או מטיל לים כרבנן ואין זה כגניזת מזבח האמור בסמוך דהיינו גניזה ממש ולשון משותף הוא.

אף אשירה טעונה גניזה משמע דסתמא קאמר בכל סתם אשרה בין שהיא עבודה זרה או משמשיה ולמדנו מכאן שאף משמשי עבודה זרה של ישראל אין להם בטלה עולמית כעבודה זרה עצמה והוא ז״ל נתן סמך לדבר מדכתיב ונתצתם את מזבחותם כו׳ והנהו משמשי עבודה זרה נינהו מסתמא ואמר רחמנא ואבדתם משום דהוו שלוחי דישראל כדלקמן ושלא כדברי ר״ח ז״ל שהוא סובר דמשמשי עבודה זרה של ישראל בטול יש להם כדבעינן למימר קמן וכן הסכים לאסור הר״מבן ז״ל וכתב הר״אבד ז״ל דגוי שבטל עבודה זרה שלו ביטל משמשיה אף על פי שהם ברשות ישראל ונראין דברים בשלא היה לישראל זה זכיה בהם קודם ביטולם.

כל המעמיד דיין שאינו הגון כו'. פירוש שכשם שאין שכינה שורה במקום עבודה זרה כך אין אלהים נצב בעדת דיין שאינו הגון.

ובמקום תלמידי חכמים כו'. פירוש דכשם שמזבח מכפר מחבב ומזיח כדאיתא בפ״ק דכתובות כך תלמידי חכמים ורב המנונא טומאה ישנה קא מבעיא ליה כו׳ פירוש דרתך כלי לעבודה זרה דאמרינן לא שעשאו עתה לעבודה זרה דאם כן לימא עשה אלא שהיה קודם לכן משמש עבודה זרה ונשבר ונתבטל וכשם שנסתלק איסורו בטלה טומאתו ועכשיו חזר ורתכו לעבודה זרה מי הדרא ליה טומאתו ישנה או לא ולפי מה שכתבנו לעיל לדע׳ הר״אבד ז״ל והר״מבן ז״ל ודעתינו דמשמשי עבודה זרה של ישראל אין להם ביטול האי בעיא דרב המנונא לא אתא אלא במשמשי עבודה זרה דגוי דאלו בעבודה זרה של ישראל כיון שאין לה בטלה אף כשנשבר כשם שלא בטל איסורו לא בטלה טומאתו ומאי טומאה ישנה שייך בה אלא ודאי כדאמרן ואף על גב דלעיל הוה מוקמינן דרב המנונא במשמשי עבודה זרה של ישראל התם הוא מעיקרא דס״ד דרתך היינו עשה וכיון דלא סגיא לן לאוקמה בעבודה זרה של נכרי דחקינן ומוקמינן לה בשל ישראל אבל כי הדרינן לקושטא דמילתא דטומאה ישנה מבעיא ליה לית לן אלא לאוקמה כפשוטה בשל גוי דהיינו סתמא דכלהו מתניתא וכולהו מימרי דכוליה פרקין דוק ותשכח מעתה אין מכאן ראיה לדברי רבינו חננאל ז״ל כלל.

טומאה דרבנן מי הדרא. הקשו כתוס׳ דהא כלי זכוכית משום דטומאתן דרבנן אמרינן בפ״ק דשבת להדיא דלית להו טומאה ישנה ואלו הכא מבעיא לן ותי׳ דשאני כלי זכוכית דלית להו שום טומאה דאוריתא מה שאין כן בכלי זה של מתכת שיש לו בעלמא טומא׳ דאוריתא משום חומרא דעבודה זרה מי שויוה רבנן כדאוריתא פי׳ ואף על גב דלא חזר ונשתמש בו לעבודה זרה הדרא ליה טומאה ישנה ואילו בשחור ונשתמש הרי יש לו טומא׳ חדשה מפני שחזר ונאסר ושמעינן מינה דכשחזר ורתכו לעבודה זרה לא הדר ליה איסורה עד שישתמש בו לעבוד׳ זרה כשאר משמשין שאינן אסורין עד שיעבדו דאי לא פשיטא דכיון דאסוריה הדר טומאתו הדרא אלא ודאי כדאמרן.

בעא מיניה רבי יוחנן מרבי ינאי תקרובת עבודה זרה של אובלין מהו. פר״שי ז״ל מי סלקא טומאה מינייהו על ידי ביטול או לא ואמרינן ותיבעי ליה כלים הר״אבד ז״ל פירשה בכלים של תקרובת כגון ששבר מקל לפניה ולא נהירא דההיא סברה דרב היא אבל רבי יוחנן כעין פנים ממש בעי כדפרישנא לעיל לכן פירש הר״מבן ז״ל דהכי פירושו ותבעי ליה כלים של משמשי ע״ז הנאסרים ובדין הוא דיכיל למימר ליה דהתם לא מבעיא ליה דכיון דאמרי אתם בטל טומאתם נמי בטלה אלא שדרך התלמוד לבאר דבריו מעט מעט להגדיל תורה.