ריטב"א על עבודה זרה מב:

והא שפאים דעיקר עבודה זרה קיימת וקתני לצרכה היא אסורה ושפאיה מותרים. ואם תאמר ומאי קושיא דשאני התם ששברם הגוי בידים ובהא אפילו ריש לקיש מודה ויש לומר דאנן בתורת טעמא פרכינן דמכל מקום אין קיום עיקר עבודה זרה מועיל כלום לגבי מה שנשבר ממנה ומהא שמעינן לריש לקיש בשנשתברה מאיליה. דהא לדידיה כל שנשתברה מאיליה כששברה בידים משוי לה מורי הר״שבא נר״ו ונכון הוא וקרוב לזה פירש הר״אבד ז״ל.

אלא אי אמרת ששברה עצים וקנאה ממנה אמאי לא מועלין. פירוש אלא על כרחין בדאתיא עצים מעלמא וכיון דכן אדרבא תקשי לך דדוקא דאתיאת עצים מעלמא הא אילו קעה מהם אפילו בסופא אסורי׳ וסייעת׳ לרבי יוחנן וקשיא לריש לקיש והיינו דמהדרינן מידי אריא כו כלומר נהי דמצית למידחי הכי מיהו לא הוי אריא וקושיא לריש לקיש וכן פירש ר״שי ז״ל מהא לא תסייעיה לרבי יוחנן.

רבי אבהו אמר רבי יוחנן מאי יתיז כו׳. כלומר דלא צריכין אנו לאוקומ׳ בששברה עצים מעלמ׳ וקננה מהם אלא אפילו בשקננה בעצים ששברה משם ומאי יתיז יתיז באפרוחים ואשמועינן דאף על גב דבצים אסורים אפרוחים מותרים כאן וכאן וכדמפרש ואזיל דרישא בבצים ולפיכך אסורין והוא הדין בסיפא וסיפא באפרוחים ולכך מותרין והוא הדין לרישא והא דפליג לה בתרי גווני לרבותא נקטה דאפילו באשרה דחמירא לא גזרו באפרו׳ ואפילו בהקדש דקיל שאין מועילה בגדולים אסרו בבצים וכל שכן באשרה ואיכא דקשיא לה אפרוחים היאך מותרין בהקדש מאי שנא ממקדש את השובך שהיונים אסורים ואפילו ביונים דאתו מעלמא ותירצו דשאני התם שיש בהדיוט גזל מפני דרכי שלום ולכך החמירו בהם בהקדש שלא יהא כחו גרוע מהדיוט אבל באפרוחים שקננו באילן של הדיוט מותרין הן ואפילו מפני דרכי שלום ליכא.

מתני׳ המוצא כלים כו'. רבן שמעון בן גמליאל אומר שעל המכובדין כו׳ ירושלמי מה נן קיימין אי בבריא שהם נעבדין אפילו מבוזים אסורין ואם בריא שאין נעבדין אפילו על המכובדין מותרין אלא אם כן נן קיימין בסתם כו׳ ונעבדין בכלים אלו קאמר וכדאמרינן בגמרא אמר אביי מפלח לכל דמשכחי פלחי אבל מיצר בכלי׳ הני תלתא חשיבי להו וציירי להו ופלחי להו על הכלים למידי אחרינא לנוי בעלמא עבדי להו פי׳ לנוי בעלמא עבדי להו מן הסתם בכלים ואף על גב דפלחי להו בעלמ׳ מעתה צורות שתי וערב שרגילין גוים לצייר בכלים של כסף מותרים דאף על גב דצורות שתי וערב נעבדת היא להם הא ידעינן ודאי דלא פלחי לה בכלים ולא עוד אלא שהם אין עובדין אלא לצורת שתי וערב שטמא אותה הגלח וזה טעם היתר המטבעות דהוה ליה כדבר בריא שאין נעבדין שהוא מותר לדברי הכל ואפילו על המכובדין וכמו שפירשנו מ״ר.

ואי בעושה צורת דרקון מי אסיר. איכא דקשי ליה והתנן הגיע לכיפה מקום שיש שם עבודה זרה אסור לבנותה וכל שכן עבודה זרה עצמה ולאו קושי׳ היא דהתם בעושה אותה לנוי לעובדה אבל הכא בעושה לנוי בעלמא דהיינו לשון עושה האמור בכל השמועה ומיהו אף בע״ז ולעבדה אם עשה שכרו מותר כדאיתא לעיל בפרקין ואם כבר עבדוה והוא מתקנה שכרו אסור נמצא שלשה דינין בדבר ולמדנו מכאן דצורת עבודה זרה מותר לציירה לנוי ואפילו היא בולטת דסתם צורות כך הם והיינו דפרכינן הכא להדיא צורת דרקון מי אסיר.