ריטב"א על עבודה זרה כו.

מפני שמילדת בן לע״ז ירושלמי מפני שנותנת לו חיים הדא אמרה אסור ללמדם אומנות בהדין תרתין אומנין בנירו מגניא וקובטריא זגניא לא אלפון וקמון קובטריא אלפון ואתעקמון אבל נכרית מנקה בנה של ישראל שנאמר והיו מלכים אומניך ושרותיהן מניקותיך.

ולענין מילדת נכרית אמרו בירושל׳ שאם היא חכמה מותר דהוה ליה כרופא מומחה שמתרפאין ממנו כדאית׳ לקמן דלא מדמי נפשייהו. ונכרית לא תניק בנה של ישראל איכא למידק דהכא משמע דחלב נכרית מותר כל היכא דליכא סכנה ואלו בפ׳ חרש אמרו תינוק יונק מן הנכרית ומן הבהמה טמאה ואוקימנא בשעת הדחק ומשום דתינוק מסוכן הוא אצל חלב ובתוספתא אמרו אין יונקין לא מן הנכרית ולא מבהמה טמאה ואם היא דבר של סכנה מותר שאין לך דברים ויש אומרים דהכא נמי לא שרינן אלא כשאין מניקה של ישראל מצויה וקרוב׳ ומשום דהתם תינוק מסוכן הוא אצל חלב ומיהו כי איכא סכנה מותר לשהותו כשב ואל תעשה עד שתהא לבו ישראלית והנכון דחלב נכרית מותר מן התורה מדשרא רחמנא חלב מלהכי שתים דמאי שנא ומיהו חכמים אסרוהו כל היכא דאפשר בשום מקום כחלב בת ישראל מפני שהן אוכלין שקצין ורמשין וחלב שלהן מוליד אכזריות ומדות רעות ולגזם האיסור הקישוהו לבהמ׳ טמאה וכן מוכיח בבראשי׳ רבה דאמרינן האלך וקראתי לך אשה מניקת מן העבריות וכי אסור היה לו למשה לינק מן הנכריות והלא שנינן נכרית לא תינק את ישראל כו׳ הא שלא במקום סכנ׳ מותר אלא לפי שהחזירוהו על כל המצריות ולא רצה לינק אמר הקב״ה פה שעתיד לדבר עמי יינק חלב נכרית הדא הוא דכתיב את מי יורה דעה וגומר ע״כ.

הרי זה מבואר בדברינו ועל זה נהגו במקצת מקומות להניק בניהם על ידי נכרית בשאין מוצאין מנקת ישראל ויש נוהגין אפי׳ ברשות הנכרית ואומרים שבזמן הזה ליכא חשש שפיכות דמים דאית להו אימת מלכו׳ ועוד דלא מרעי נפשייהו ובכל ארצינו נוהגין שלא להניק חלב נכרית כלל והוא מנהג יפה.

בשכר שרי משום איבה. פי׳ ומתני׳ במקום דליכא איבה אפי׳ היכא דלא עביד בשכר ותמה לי מה ענין הלשון הזה הוה לן למימר מתני׳ בחנם ויש לומר דמשום דמקשה הוה ס״ד דכיון דקתני טעמא מפני שמילדת בן לע״ז דאפי׳ בשכר אסור מהאי טעמא להכי שני ליה בהדיא דאפילו לההוא טעמא בשכר שרי משום איבה זו.

אולודי בשבת בשכר ונוטלו וזורקו לים ששכר שבת אסור שרי משום איבה פי׳ בדברים שאין בהן חילול שבת ואפי׳ בשל דבריהן דהא פשיטא דמשום איבה לא שרינן אפי׳ שבות של דבריהם חס ושלום והא דאמר אביי יכלה למימר דיהבו דלא מינטרי שבתא לא מחללינן עלייהו.

שבתא מילתא בעלמא היא דמוקמינן להו לומר שאף הטילטול של תינוק יש בו חילול שבת אלינו ולא משתרי׳ לן אלא בדידן דמנטרי שבתא.

יכלה ליה למימר ליה כו׳. ומיהו כל היכא דידיע דלא מקבלי מינייהו ההוא טעמא מודה אביי דשרי בין בזו ובין באידך דאסוקי בשכר ואפי׳ בחנם נמי שרינן כל היכא דאיכא איבה כגון בזמן הזה מ״ר.