ריטב"א על עבודה זרה כג.

פרק שני אין מעמידין. גמרא רבינא אמר הא לכתחילה הא דיעבד פי׳ דאע״ג דתנן לוקחין מהן בהמ׳ לקרבן דהוי לכתחילה אנן הכי קאמרינן דלכתחלה כעין משנתי׳ חיישינן שמא ירבע אבל בדיעבד למה שכבר עמד ברשותם לא חיישינן שמא רבע ומוקמינן לה לבהמה החזקתה והיינו דקתני לוקחין מהן בהמה לקרבן כלומר ואין חוששין שמא כבר רבעה ואעפ״י שהוא לדידן לכתחילה וכן פר״שי ז״ל ודמיא הא לההיא דאמרינן בגטין שמא ימות חיישינן שמת לא חישינן והיינו דמדמינן לה לההיא דתנן לא תתיחד אשה עמהן דחיישינן לביאה להכא ואלו בדיעבד תנן האשה שנכבשה על ידי גוים על ידי ממון מותרת לבעלה ולא חיישינן שמא נבעלה מכבר ומתירין אותה לבעלה מטעם זה אפי׳ לכתחילה ולהאי סברא אף על גב דקתני אין מעמידין אם העמיד בשדה לקרבן ואפי׳ בבהמה דידן.

על ידי ממון מותרת לבעלה. פי׳ ואפי׳ לבעלה כהן דאמרינן לא נבעלה והכי מוכחא סוגין בהדיא דאי לבעלה ישראל דוקא ומפני שנבעלה באונס מה ראיה מכאן לדברי רבינא לומר דבדיעבד לא חיישי׳ שמא נרבעה אלא ודאי כדאמרן וכן פרש״י ז״ל כאן ומיהו סופא דקתני על ידי נפשות אסורה לבעלה פר״שי אפי׳ לבעלה ישראל דכיון דעל ידי נפשות היא נתרצתה לו להציל עצמה ואינו נכון שאין לך על ידי נפשות יותר משבויה שהיא מותרת לבעלה ישראל כדתנן התם אם תשתבאי אפרוקינך ואותביניך לי לאינתו וכדאיתא בכמה דוכתי ועוד דמההיא דנשי דגנבי גנבי שבאותו פרק מוכח להדיא שחזקת בנות ישראל כושר שאינן נבעלות ברצון עד שנראה בה דברים הנדרין אבל הנדון דכל הא׳ מהני באשת כהן היא ומשום דכל ההוא פרקא מיירי בנשי כהנים נקט סתם האשה שנחבשה.

ודילמא שאני התם דמשום הפסד מירתת. פי׳ דלעולם לא שאני לן בהאי ענינא בין לכתחילה לדיעבד וכל היכא דאמו׳ ר׳ לא תתיחד אם נתיחדה אסורה והיינו היכ׳ דליכא לגוי הפסד ממון אבל היכא דאיכא הפסד ממון שריא ואפילו לכתחילה שריא להתיחד ותדע דלא שריא מטעם דיעבד דהא קתני סיפא על ידי נפשות אסורות דאלמא כל היכא דליכא הפסד ממון אסורה ואם תאמר ואדמסתייע רבינא מרישא דעל ידי ממון לותיב לנפשיה מסיפא דעל ידי נפשות ויש לומר דאיהו סבר דעל ידי נפשות מילתא אחריתי היא שריא דמכורה לו ובממונו ובמה שהוא כממונו לית לן שום חזקה למישרי בדיעבד ואנן דומיא דלא תתיחד אשה עמהן איירי דלא הויא ממונו של גוי ואף על גב דבהמתו הוא ולא חיישינן אין יצרו אדוק בה כל כך אי חביבה עליהן בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן אף על גב דרבינא לית ליה ההוא טעמא לגמריה כדאמר רב עמרם לעיל מכל מקום קצת סיוע יש לו בו להתיר בו יותר מבאשה וכי לנו שנדמה אשה על ידי ממון לבהמתו כנ״ל.

ותו לא מידי. פי׳ לעולם לא שרי לן בין לכתחלה לדיעבד וטעמא דאמרינן דשאני הכא דאיכא הפסד ממון טעמא תירוצא הוא ולפי זה אשת כהן שנתיחדה עם הגוי ואין לו בה הפסד ממון הרי היא אסורה לבעלה לדין התלמוד ומיהו בזמן הזה מותרת דהא אית להו אימת מלכות דחמיר להו טפי מהפסד ממון ולא אסר התלמוד אלא בשאין לו בה חשש הפחד והן פירש בשם ר״י ז״ל.

משום הנאה פורתא לא מפסיד טובא. ואם תאמר אם כן עלה עליה זכר למה פסולה יש לומר דשאני התם דחזינן ודאי שעלה בפניה ולא מיחה בה ולא עוד לא שאם אתה מכשירה לו אף הוא יהא ניחא ליה כיון דלית ליה פסידא והרי היא פסולה ואם תאמר ופרה מעוברת למה כשרה מי גרעה מהיכא דעלה עליה זכר ואילו אנן לא פסלינן אלא בנרבעה ומשום איסור רביעה ויש לומר דהתם כיון דספקא הוא תלינן דמסתמא שלא בפניו נתעברה וכל היכא דלא ניחא ליה בשעת מעשה לא נפסלה בהכי דאנן דרשינן גבי עגלה ערופה דכתיב בה עבד דקרינן בה עובד דומיא דעבד כדדרשינן גבי כי יותן מים על זרע וכדפרישנא בבבא מציעא בס״ד.

התם יצרו תוקפו. פי׳ ולית ליה לרבי פדת טעמא דגוי חס על בהמתו שלא תעקר אי נמי דהתם ידע בדנפשיה דמפסיד לה ודאי ואין יצרו תוקפו אבל הכא הוא סבור שלא יודע הדבר ואינו חש לכבוש את יצרו.

לא ס״ד דקתני כו׳. פי׳ ברייתא היא ולא גרסינן דקתני סיפא דאילו הויא סיפא במתני׳ היכי טעו שילא ואידך אמוראי אלא ודאי כדאמרן והכי מוכח לקמן דאמרי׳ פתח חד מינייהו ואמר וכן היה רבי אליעזר אומר פוסל אלמא מילתא דחדוש הוא דאמרינן ולאו מתני היא ואם תאמר ולעיל דנקטינן טעמא דרבי אליעזר משום חששה דהניח עליה עורה של שקין היכי לא פרכינן עליה מהך דפוסל בשאר קרבנות יש לומר דאין הכי נמי אלא דניחא לך למיפרך עלה מסברא והכא דלית ליה פירכא אחריתי פרכינן מיהא ודכוותא בתלמודא.