ריטב"א על עבודה זרה יט:

על פלגי מים אמר רבי תנחום בר חנילאי לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד. פי׳ דריש מים תורה ודריש פלגי מלשון חלוקה כהדא דכתיבנא כי בימיו נפלגה הארץ ופריך ומי ידע כמה חיי ומהדרינן כי קאמרינן ביומי ויש מפרשים ימי השבוע דבהא לא אמרינן מי ידע כמה חיי ויש מפרשי׳ שיחלוק כל יום ויום לשלשה חלקים מיהו לכולהו פירושי אינם חלקים שוים אלא שילמוד משלשתן אבל כל אחד כפי מה שצריך ומועיל יותר ואומר רבינו נר״ו שאין זה אלא בתחלת תלמודו של אדם אבל כשהאדם עומד על תלמודו ודאי צריך שיתן רוב זמנו בתלמוד ושישלים פרשיותיו עם הצבור בכל שבת ויעיין מעט בנביאים וכתובים לפעמים וכתבו בשם רב עמרם ז״ל כי מפני מימרא זו נהגו העם בכל יום שחרית לקרוא פ׳ של תורה את קרבני לחמי וזהו מקרא ואחר כך פרק איזהו מקומן משום משנה ואחר כך רבי ישמעאל אומר משום תלמוד כדי שיצאו בזה ידי חובה אותם שאין להם פנאי כל היום ללמוד וזה שבררו להם פרק איזהו מקומן יותר משאר הפרקים אומר מורי נר״ו מפני שכולו שנוי בלא שום מחלוקת כלל ואעפ״י שאין כולו הלכה דהא קתני הפסח אינו נאכל אלא עד חצות ואנן קיימא לן לדעת רבי׳ הר״מבן ז״ל כרבי עקיבא דסבירא ליה אכילת פסחים כל הלילה דהא איכא חדא סתמא כוותיה במסכת מגילה בפ״ב מ״ש אחר שנשנה כל הפרק כולו בלא מחלוקת כלל הוא ראוי לשנות יותר משאר פרקים. הא דאמרינן בהגדה דרבי יוחנן בן תרדיון מוטב שיתננה מי שנתנה ולא אחבול בעצמי כתוב בגליוני התוספות שהיה אומר ר״ת ז״ל דהיכא שמתירה שלא יכריחוהו לעבור על דת מותר לחבול בעצמו והכי איתא במדרש כתיב אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש מכאן אזהרה לאדם שלא יחבול בעצמו יכול אפי׳ בשאול מלך ישראל פי שחבל בעצמו מפני שהיה מתירא שמא יעבירוהו על דת תלמוד לומר אך מיעט דבכי האי גוונא שרי ומכאן לומדין לשחוט הנערים בגזירות מפני העברת הדת ע״כ מצאתי בגליוני התוספות והם דברים שצריכין תלמוד ועיון גדול אלא שכבר הורה זקן ושמענו בשם גדולי צרפת שהתירו כך הלכה למעשה.

מכוש אחרון אין בו שוה פרוטה. ואם תאמר וכי פחות משוה פרוטה דע״ז מותר הוא בהנאה הא ודאי אסור דהא כתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם וכיון שנתערב כולו אסור מחמתו ויש לומ׳ דאנן הכי קאמרינן דמכוש אחרון כיון שאין בו שוה פרוטה לא חשיב שכר שלא היה הגוי מחסר משכירותו כלום אפילו לא היה עושהו כיון שאין בו שוה פרוטה כנ״ל.

מתני׳ אין מוכרין להם במחובר לקרקע. פי׳ אילן שהוא מחובר לקרקע ולא אתא תנא השתא לאשמועינן דין איסור מכירת קרקע לגוים אם הוא בכל מקום אם לאו אלא הכי קאמר כלמקום שאסור למכור קרקע אסור למכור מחובר לקרקע שהמחובר לקרקע אף בענין זה כקרקע שאם אין אתה אומר כן תקשי הלכתא אהלכתא דהא קיימא לן לקמן כרבי יוסי דאמר דבחוצה לארץ מוכרין אפילו שדות ואילו הכא פסיק ותני אין מוכרין במחובר לקרקע כלל וק״ל כסתם מתני׳ כדאיתא לקמן אלא ודאי כדפרישנא. אבל מוכר הוא משיקוץ כי הא קמ״ל דאע״ג דהוה מחובר לקרקע מעיקרו לא אסרו בו מכירה משום חשש מכירת מחובר עצמו ולאשמועי׳ נמי דרישא אפי׳ במוכר אילן יבש על מנת לקוץ אסרינן כרבי מאיר דאמר אין מוכרין אלא שחוטה ר׳ יאודה אומר מוכר הוא על מנת לקוץ.