ראשון לציון על אבות דרבי נתן א:ה

ואיני יכול להכשיל כו׳. פי׳ ע"י התחבולה שבסמוך שהרי אדם בעצמו ידע כי הוסיף הנגיעה ולא נצטוה עליה לכך הכשיל את חוה שהיא סברה שאף הנגיעה בכלל הציווי. וגם בגמ׳ דסנהדרין כ"ט מנין שכל המוסיף גורע וצריך לפרש כן שחוה לא ידעה שהוא הוסיף מלבו. ובזה יש לכוין הפסוק ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך אשר צויתיך לאמר לא תאכל כו׳ לכאורה מלת לאמר משולל הבנה אמנם בזה הכוונה רצויה שהרי צויתיך אך לאמר לא תאכל ולא יהיה לך להתפתות ע״ הנגיעה: