ראשון לציון על ביצה קלא

דאשכחן הך ברייתא דשריא עכ"ז הך חד תנא תני לה בשלמא הך דתניא שרי מצינן למימר תרי תנאי פליגי חד תני הך וחד תני הך אבל בברייתא זו דתני לשון רבים עדיפא למיפסק הלכתא כוותייהו והגם דדברי הגאונים ז"ל א"צ חיזוק עם כל זה כתבתי לתוספת טובה

וראיתי להרב ים של שלמה שהאריך בטעמים לומר דהרי"ף להקל נתכוון והוכיח כן מכמה הוכחות חדא דהא ברוב דוכתין רגיל הרי"ף ז"ל למיזל בתר לישנא בתרא והכא ואי תימא ר' יוחנן הוי לישנא בתרא והלכה כר' יוחנן לקולא. ב' במלתא דרבנן אזלינן בספקא לקולא. ג' דהכא ליכא תרי לישני דאמור תרווייהו קושטא קאמרי אלא איכא דשמעו משמואל ואיכא דשמעו מר"י ד' דהא רב כהנא ור"א הקשו עליה ושתיק ומ"מ חולקים הם עליו והגם דרבה ור"י תי' עליו לא קאמרי אלא אמאי לא תירץ להם הכי ולעולם לדידהו לא ס"ל הכי ואת"ל דסברי הכי הלא רב כהנא ורב אסי גדולים מהם וקי"ל הלכתא כגדול מחברו עד אביי ורבא דמשם והלאה הלכה כבתראי וכו' ועוד דרבה ור"י אינן אלא כמתמיהין מ"ט שתיק להו רב הלא היה יכול להשיב מוכן אגב אמו לכלבים אבל אין זו תשובה נצחת להתיר העגל מחמת כן ע"כ הרב ז"ל לא נשא עיניו למרום דעת הגאונים והרמב"ם ז"ל דהנה מאי דכתב דברוב דוכתין רגיל למיזל בתר לישנא בתרא מסתברא לי אי הוו תרי אמוראי אבל אמורא חד שנסתפק ממי שמע אדרבה מאי דאמר ברישא עדיף ליה טפי על הרוב דמיניה הוא דשמע והכי משמע דחד הוא שנסתפק בתרווייהו דאם לא כן הול"ל ואיכא דאמרי או ואית דאמרי לה משם ר"י אלא ודאי דמאן דאמר משם שמואל איהו גופיה נסתפק בר"י וכפ"ז אדחי ליה מאי דאמר תרווייהו הוו דאי תימא דנכנס בדרך הספק דבר זה דמתרווייהו שמע הול"ל ואי תימא שמואל ור"י ומדלא קאמר הכי ש"מ דהא מלתא לא נכנסה תחת הספק כלל ומאי דאמר דהוי מלתא דרבנן כבר כתבתי למעלה דספקא בהא מלתא אדרבה אזלינן לחומרא. ומאי דאמר דרב כהנא וכו' הקשו עליה ושתיק מי יימר דלא הקשו אלא להבין טעמו ודבריו ולא חש להשיבם ואינהו נמי אסברו בהא מלתא וחזרו מעצמן מחמת הטעם עצמו דקאמרי בתר הכי רבה ור"י דהוי מלתא דסברא נכונה וראויה היא טפי מהך טעמא דהואיל ומתיר עצמו בשחיטה ומאי דקאמר דהלכה כרב כהנא ור"א לגבי רבה ור"י הן אמת אי הוו פליגי להדיא אבל הכא אעיקרא דדינא אמינא דלא פליגי כמ"ש כללא דמלתא דפסקא דרמב"ם סלקא מחוורתא

שם ע"ב ראב"י אומר אף בחול כו' כמאן אזלא כו' הרמב"ם כתב פ"ג מהמ"א וז"ל ביצת עוף טהור שהתחיל להתרקם ואכלה מכין אותו מכת מרדות כו' אפרוח שנולד אע"פ שלא נתפתחו עיניו מותר לאכלו ע"כ רבינו ז"ל נפקא ליה איסו' דבתוך הביצה מדאמרינן במכלתין דף ד' וז"ל ע"כ לא פליגי רבנן עליה דראב"י אלא היכי דיצא אבל היכי דלא יצא לאויר העולם לא פליגי ע"כ ולא יצא דלא אסיר אלא מדרבנן מדגרסינן במסכת חולין דף ס"ה אהך דתניא חלבון וחלמון מעורבין זה בזה בידוע שהיא ביצת השרץ וקאמר הש"ס וז"ל למאי הלכתא אמר רבא שאם רקמה ואכלה לוקה עליה משום שרץ השורץ על הארץ ופרכינן אי הכי מאי אירייא דטמאה אפילו דטהורה נמי דתניא כל השרץ השורץ על הארץ לרבות אפרוחים שלא נתפתחו עיניהם ומשנינן מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ע"כ מדקמשני עלה דרקמה מוכח דאפילו רקמה לא אסיר אלא מדרבנן. והרי"ף והרשב"א והר"ן גרסי בהך מתני' דברי ראב"י והתוס' לא גרסי לה והכריחו למוחקה מסוגיין דפריך כמאן אזלא ולדעת הרי"ף אפשר דתלמודא אשכח בתר הכי מאן דתני לה להדיא משמיה דראב"י דכוותה הרבה בש"ס לבקיאים. אלא דאיכא למידק מאי בעי תלמודא הכא כמאן אזלא הלא מוכחא מלתא מפלוגתא דאפרוח שנולד בי"ט וכו' דלא אסר שלא נתפתחו עיניו אלא ראב"י ואולי דנסתפק לו' דרבנן דאסרו ביום טוב מיירי דנתפתחו עיניו וכמו דאוקמו התוס' דברי שמואל ור"י דשרו אפרוח שנולד בי"ט והגם דסתם קאמרי הכא נמי נימא דרבנן דשרו בי"ט בנתפתחו עיניו ובאיסור שרץ לא מיירי ואתא ראב"י וחדית דינא דמשום שרץ ולעולם אפשר דת"ק לא פליג ומתני' דכל השרץ אתיא ככ"ע זהו צד ספקו וחדית ליה כמאן כראב"י בפשיטות והמעיין בחדרי הכונה ישקיף דהוי גילוי דעת הש"ס דלית הלכתא כראב"י וכדעת הגאונים והרי"ף והרמב"ם והרשב"א והר"ן

דף ו' גמרא א"ל אביי לרב יוסף לימא מר ורבה בדרבי זירא כו' קשה אמאי פליגי אימוראי בדברי ב"ש מאי נפקא לן מינה כיון דב"ש במקום ב"ה אינה משנה. והיה נראה לומר דנפקא מינה לעלמא כל דאיכא קמן למיחש לממליך או דאתי לאמנועי משמחת י"ט למאי ניחוש מדדייק מדברי ב"ש דקתני יחפור תחילה ש"מ דחיישינן לחששת דלמא ממנע משמחת י"ט ומ"ש יכסה ר"ל ישחוט ויכסה וממילא משמ' ומר סבר מדלא קתני בתר יחפור ישחוט אלא יכסה ש"מ דמיירי שכבר שחט על האפר שלמטה ואין דרך זה מספיק לן בהאי סוגיא. והעיקר בהא מלתא הוא דרבה ורב יוסף סברי כרבי יוחנן דאמר לקמן מוחלפת השיטה דגרסי' ב"ש במקום ב"ה בהאי מתני' וכדעת התוס' ז"ל והרי"ף השמיט האי פלוגתא משום דסובר דלית הלכתא כר"י אלא כדחיית הש"ס התם דלאו מוחלפת ולהכי השמיט האי פלוגתא דרבה ור"י דקיימי כר"י. והרמב"ם כתב בפרק ב' מהלכות י"ט בסוף הפרק וז"ל מי שהיה לו דקר נעוץ מערב י"ט ונתקו בי"ט והעלה עפר אם היה אותו העפר תיחוח ה"ז מכסה בו ומטלטלו אבל אם העלה גוש עפר ה"ז לא יכתוש אותו בי"ט ע"כ. ואחר הלכה זו בריש פ"ג כתב וז"ל מי שהיה לו עפר מוכן או אפר מוכן שמותר לטלטלו הרי זה שוחט חיה ועוף ומכסה דמן ואם אין לו עפר מוכן או אפר מוכן שמותר לטלטלו ה"ז לא ישחוט ואם עבר ושחט לא יכסה דמן עד לערב ע"כ. קשה בדבריו ז"ל שהשמיט דין שנחלקו ב"ש וב"ה בענין חפירת הדקר דלב"ה אם שחט מיהא יחפור בדקר פי' ישמוט הדקר הנעוץ ויכסה. גם חי' עפר תיחוח דקאמר הש"ס. ואמר הלכה חדשה דאם שחט יכסה בעפר. והה"מ ז"ל כתב וז"ל מדברי רבינו שכתב כאן וריש פ"ג נראה בבירור שאין מותר לשחוט על סמך דקר נעוץ שכך כתב ונתקו כו' וכ"כ בריש פ"ג ואם אין לו עפר מוכן כו' ע"כ דברי הרב צ"ע דהא לא התנה הרמב"ם בדין נתקו לומר דמיירי דוקא קודם שחיטה אבל אם שחט מותר לכתחילה לנתקו

ונראה לפרש דעת הרמב"ם הוא עז"ה שהרב ז"ל גילה דעתו בפירוש המשנה שכתב וז"ל ואמר ומודים שאם שחט כו' בשני תנאים האחד שיהיה אותו הדקר נעוץ בארץ ובשעת עקירתו יעקור העפר והשני שיהיה העפר תיחוח כלו' קל ולא קשה ועב וכו' ומה שאמרו ב"ש יחפור בדקר ויכסה על אלו הפנים אמרוהו ע"כ קשה לאיזה ענין כתב הרמב"ם חילוקי הלכות לדעת ב"ש אחר שהלכה כב"ה וכן בפ"ד מעדויות אחר שפי' דברי ב"ה אמר כמו כאן ומ"ש ב"ש כו' על אלו הפנים כו' ע"כ לאיזה ענין אשמועינן חילוקי דינים אליבא דב"ש אלא ודאי דב"ש הכא משנה היא והוא ממה דקחזינן דפליגי רבה ור' יוסף אליבא דידהו וכאפכותא דאפיך ר' יוחנן וסובר אני דהאפכותא דר"י עקר דהא כללא דר"י הכי גמר להו מרביה ומה גם בהאי מלתא דאפכותא דמתני' ודאי דהכי קבל ותלמודא דקאמר אי נמי דלמא כו' ולא תיפוך לא קאמר לה אלא בדרך דלמא ולא שבקינן מלתיה דר"י דקאמר לה בלא ספקא מקמי ספקא דקא' הש"ס ומהשתא נבוא להבין דעת הרמב"ם והוא דהרב ז"ל סובר דפלוגתא דב"ש וב"ה הכא הכין היא דמאן דסבר ישחוט לכתחי' סובר דאי איכא דקר נעוץ הוי העפר מוכן גמור לעשות בו כל צרכיו ולהכי ישחוט לכתחילה ומאן דאסר לכתחילה קסבר דאין העפר מן המוכן בנעיצת דקר מערב י"ט ולהכי לא שרי אלא אם שחט ובמחלוקת זו למאי דכתי' דמסיק הרמב"ם כאפכותא דר"י וכרבה ורב יוסף פסק הרמב"ם דהא מן המוכן הוא והוא מ"ש בספ"ב דאם היה לו דקר נעוץ מעי"ט ונתקו בי"ט והעלה