ראשון לציון על שיר השירים א:ח

אם לא תדעי לך כו' בזה בא האדון להודיע גם הוא רוב אהבתו שבלבו עליה להשיב כנגד מה שאמרה שאהבה נפשי בא לומר שאהבתו שבלבו גדולה מאהבתה ואו' דאצ"ל אם תהיה כ"י בעלי ידיעה באלהותו יתברך דאז ודאי שהם אהובים בעיני אלא אפילו בזמן שישראל אינם בקיאים במצות ובלי ידיעה אעפ"כ אתה בעיני היפה בנשים סלא הספיק לומר יפה בנשים שיאמר האומר שיש יפה אחרת לז"א היפה ר"ל המיוחדת ביופי וזה יכוין לומר כי הגם שיהיו ישראל עושי הרבה עבירות כל עוד שהם מובדלים מן האומות ומאמינים בתורה וטעם מניעתם מעשות הטוב מצד חסרון ההבנה הם אהובים בעיני ה' וזהו היפה בנשים כמו שהאשה שהיא יפה ותשב לפני נשים הרבה והיא משונה וניכרת מהם ביפיה כך הם ישראל כל עוד שפנייתם עם מלכם ב"ה:

צאי לך בעקבי הצאן כו' הכונה בזה להוכיח דבריו כי האהבה באה מצדו יתברך אשר נשאו חן בעיניו הגם בהיותם בלי ידיעה ומי יאמר זה לז"א האדון לכ"י כי יביטו ויראו מיום היותם בעולם משהתחילו להתהוו' וזהו צאי לך ובדוק בעקבי הצאן ממטה למעלה כי משהתחילו בעולם עד הנה וזהו שרמז בעקבי הצאן שהם ישראל מיום היותם בבחי' עקב עד שגדלו ונעשו חטיבה בעולם ואו' ורעי את גדיותיך כו' לומר כאשר הרועה יבקש מרעה טוב לצאן כך בקש וראה זמן שהיו ביושר דאצ"ל בזמן שהיו רעים וחטאים דפשי' דמעשיהם מוכיחים עליהם אלא אפי' בזמן ישרותם ויופיותם דהיינו משכנות הרועים אפ"ה אין אהבתם שלימה כמו שנבאר: