רי"ף יומא ד:

והני מילי בממונא אבל הכא ספק נפשות להקל ואי אמר איהו צריכנא ואף על גב דאמרי מאה לא צריך מאכילין אותו על פי עצמו מאי טעמא לב יודע מרת נפשו:

מתני' מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפילו דברים טמאים עד שיאורו עיניו מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר הכבד שלו ור' מתיה בן חרש מתיר ועוד א"ר מתיה בן חרש החושש בפיו מטילין לו סם בשבת מפני שהוא ספק נפשות וספק נפשות דוחה את השבת:

גמ' והילכתא כר' מתיה בן חרש דאמר החושש בפיו מטילין לו סם בשבת דלא פליגי רבנן עליה אלא בכלב שוטה אבל בהחושש בפיו לא פליגי עליה (דף פד.) דהא רבי יוחנן נמי חש בצפדינא שהוא כאב השינים ועבד לה סם בשבת דכמכה של חלל היא דאמר רב נחמן בר יצחק שאני צפדינא הואיל ומתחלת בפה וגומרת בבני מעים מאי סימנה רמי מידי מככיה ואתיה ליה דמא מדריה פי' הבשר של שיניו:

מפני שהוא ספק נפשות וכל ספק נפשות דוחה את השבת (דף פד:) לאיתויי מאי אמר רב יהודה אמר שמואל לאיתויי ספק שבת אחרת היכי דמי כגון דאמדוה לתמניא יומי ויומא קמא שבתא מהו דתימא ניעכביה עד לאורתא כי היכי דלא ניחול עליה תרי שבי קא משמע לן:

תניא נמי הכי מחמין חמין לחולה בשבת בין להשקותו בין להברותו ואין אומרים נמתין לו עד שיבריא אלא מחמין לו מיד וספיקו דוחה את השבת ולא ספק שבת זו בלבד אלא ספק שבת אחרת ואין עושין דברים הללו לא על ידי נכרים ולא ע"י קטנים אלא ע"י גדולי ישראל ואין אומרים לעשות דברים הללו לא ע"י נשים ולא ע"י כותים מפני שמצטרפים לדעת אחרת:

ת"ר מפקחים פקוח נפש בשבת והזריז הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות מב"ד כיצד ראה תינוק שנפל לים פורס מצודה ומעלהו והזריז הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות