רי"ף יבמות מא.

מתני' (נדה דף נב.) תינוקת שהביאה שתי שערות חייבת בכל מצות האמורות בתורה וחולצת או מתיבמת וכן תינוק שהביא שתי שערות חייב בכל מצות האמורות בתורה וראוי להיות בן סורר ומורה משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן התחתון ולא העליון אלא שדברו חכמים בלשון נקיה תינוקת שהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן רבי יהודה אומר משירבה השחור:

גמ' ולית הלכתא כר' יהודה ואע"ג דאמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר הלכה כר' יהודה לית הלכתא כוותיה דגרסינן בפרק מי שמת (ב"ב דף קנו.) ולמיאונין לאפוקי מדר' יהודה דאמר משירבה השחור

(נדה דף נב.) אמר רב הונא ב' שערות שאמרו צריך שיהא בעיקרן גומות רב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה גומות אף ע"פ שאין שערות

(נדה דף נב:) א"ר יהודה אמר שמואל שתי שערות שאמרו אפילו אחת על הכף ואחת על הביצים תניא נמי הכי שתי שערות שאמרו ואפילו אחת בגבה ואחת בכריסה אחת על קשרי אצבעותיה של יד ואחת על קשרי אצבעותיה של רגל דברי ר"ש בן יהודה איש כפר עכו שאמר משום רבי שמעון ורבנן אמר רב אסי עד שיהו שתי שערות במקום אחד והלכתא כרבנן

תנו רבנן עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר עד שירבה השחור על הלבן רבי יוסי אומר עד שתקיף העטרה בן שלקית אומר עד שתכלכל אמר ר"ש מצאני חנניה בן חכינאי בצידן ואמר לי כשאתה מגיע אצל ר' עקיבא אמור לו עד מתי הבת ממאנת ואם יאמר לך עד שתביא שתי שערות אמור לו והלא בן שלקית העיד במעמד כולכם ביבנה משתכלכל ולא אמרתם לו דבר ובשבאתי אצל ר"ע אמר לי כלכול זה איני יודע [מהו] בן שלקית איני מכיר עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות וכן הלכה:

מתני' שתי שערות האמורות בפרה ובנגעים והאמורות בכל מקום כמה שיעורן כדי לכוף ראשן לעיקרן דברי רבי ישמעאל ר"א אומר כדי לקרוץ בצפורן ר' עקיבא אומר כדי שיהו ניטלות בזוג:

גמ' אמר רב חסדא אמר מר עוקבא הלכה כדברי כולן להחמיר * ע"ב במס' נדה שם :

סליק פירקא

חרש שנשא פקחת ופקח שנשא חרשת רצה יוציא רצה יקיים כשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה פקח שנשא פקחת ונתחרשה רצה יוציא רצה יקיים נשטית לא יוציא נתחרש הוא או נשתטה לא יוציא עולמית:

גמ' אמר רמי בר חייא מאי שנא חרש וחרשת דתקינו להו רבנן נישואין ומ"ש שוטה ושוטה דלא תקינו להו רבנן נישואין דתניא שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשיהם פטורות מן החליצה ומן היבום חרש וחרשת דקיימא תקנתא דרבנן תקיני להו רבנן נישואין שוטה ושוטה דלא קיימא תקנתא דרבנן דאין אדם דר עם נחש בכפיפה לא תקינו להו רבנן נישואין:

ומאי שנא חרש דתקינו ליה רבנן נישואין ומאי שנא קטן דלא תקינו ליה רבנן נישואין חרש דלא אתי לכלל נישואין תקינו ליה רבנן נישואין קטן דאתי לכלל נישואין לא תקינו ליה רבנן נישואין והרי קטנה דאתיא לכלל נישואין ותקינו לה רבנן נישואין התם שלא ינהגו בה מנהג הפקר:

ומאי שנא קטנה דממאנת ומ"ש חרשת דלא ממאנת דאם כן (דף קיג.) מימנעי ולא נסבי לה ומאי שנא קטנה דאכלה בתרומה ומ"ש חרשת דלא אכלה בתרומה דתנן העיד ר' יוחנן בן גודגדא וכו' ואילו חרשת לא אכלה גזרה שמא יאכיל חרש לחרשת:

ומ"ש קטנה דאית לה כתובה ומאי שנא חרשת דלית לה כתובה דאם כן מימנעי ולא נסבי לה וקטנה דאית לה כתובה מנא לן דתנן הממאנת והשניה והאיילונית אין להן כתובה אבל יוצאה בגט יש לה כתובה וחרשת דלית לה כתובה מנא לן דתניא חרש ושוטה שנשאו נשים פקחות אף על פי שנתפקח החרש ונשתפה השוטה אין להם עליו כלום רצו לקיימן יש להן כתובה מנה פקח שנשא