רי"ף יבמות לט.

הנהו שנים מודים דאתו לקמיה דרבא אמר להו רבא חלוצו לה ושרו לה תיגרא לאלתר אמר להו רב שרביא לרבא והתניא צריכה גט וחליצה א"ל אי תניא תניא

בעי מיניה הון [בריה דרב נחמן] מרב נחמן צרתה מהו אמר ליה וכי מפני שאנו כופין ומבקשין נעשה מעשה

תנן התם (נדרים דף צ:) בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך השמים ביני לבינך ונטולה אני מן היהודים חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה אלא האומרת טמאה אני לך תביא ראייה לדבריה השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה ונטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים

איבעיא להו נטולה אני מן היהודים לגבי יבם מהו מי מסקא אדעתה דמאית בעלה ונפלה קמי יבם ואין כופין אותו שיחלוץ לה או לא רב אמר יבם אינו כבעל וכופין אותו שיחלוץ לה וכן הילכתא ונפקא מינה דלא הוי מורדת וטעמא דנדרה בחיי בעלה הא לאחר מיתת בעלה הויא מורדת ושמעת מינה דליתא לדשמואל (כתובות דף סד.) דאמר אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם:

סליק פירקא

גרסינן במסכת נדה (דף מה:) בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין ובודקין כל שתים עשרה שנה בן שנים עשרה שנה ויום