רי"ף יבמות כא:

(ש"א יז) ויאמר שמואל איך אלך וגו' ויאמר עגלת בקר תקח בידך ואמר רבי אלעא משום ר' יהודה ברבי שמעון כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על האדם שלא לומר דבר שאינו נשמע רבי אבא אומר חובה שנאמר (משלי ח) אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך:

סליק פירקא

(דף סו.) אלמנה לכ"ג גרושה [וחלוצה] לכהן הדיוט הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה עבדי צאן ברזל יאכלו ואלו הן עבדי מלוג אם מתו מתו לה ואם הותירו הותירו לה אע"פ שהוא חייב במזונותן לא יאכלו בתרומה ואלו הן עבדי צאן ברזל אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו הואיל וחייב באחריותן הרי אלו יאכלו בתרומה:

גמ' איתמר המכנסת שום לבעלה היא אומרת כליי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן הדין עם מי רב יהודה אמר (דף סו:) הדין עמה רבי אמי אמר הדין עמו רב יהודה אמר הדין עמה משום שבח בית אביה דידה הוו רבי אמי אמר הדין עמו דאמר מר אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו ברשותיה קיימי וכדידיה דאמו

תניא כוותיה דרב יהודה ותניא כוותיה דרבי אמי תניא כוותיה דרבי אמי עבדי צאן ברזל יוצאין בשן ועין לאיש אבל לא לאשה תניא כוותיה דרב יהודה המכנסת שום לבעלה אם רצה הבעל למכור לא ימכור ולא עוד אלא אפילו הכניס לה שום משלו אם רצה הבעל למכור לא ימכור מכרו שניהן לפרנסה זה היה מעשה לפני רבן גמליאל ואמר הבעל מוציא מיד הלקוחות אמר רבא אמר רב נחמן הלכה כרב יהודה

ודייקי רבוואתא מדקתני במתניתין בעבדי צאן ברזל אם מתו מתו לו ולא קתני אם פחתו פחתו לו דוקא כעין מתו ממש דלא משמשי מעין מלאכתן כלל דכמאן דליתנהו דאמי הוא דחייב באחריותן ומשלם דמים אבל אי איתנהו אף על גב דבלו טובא ופחתו אי משמשי מעין מלאכתן נוטלתן האשה ואינו משלם דמים שדין עבדי צאן ברזל ודין נכסי צאן ברזל אחד הוא כדין אלו כך דין אלו ואנן לא חזינן להאי