רי"ף שבת סו.

גמ' מ"ט שרו ליה רבנן למיתן כיסו לנכרי קים להו לרבנן דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ואי לא שרית ליה אתי לאיתויי ד' אמות ברשות הרבים אמר רבא דוקא כיסו אבל מציאה לא:

אם אין עמו נכרי מניחו על החמור: אם אין עמו נכרי מניחו על החמור: טעמא דאין עמו נכרי הא יש עמו נכרי יהיב ליה מ"ט חמור אתה מצווה על שביתתו נכרי אי אתה מצווה על שביתתו חמור וחרש שוטה וקטן לחמור יהיב ליה לחרש שוטה וקטן לא יהיב ליה מ"ט הני אדם והאי לאו אדם חרש ושוטה לשוטה יהיב ליה לחרש לא יהיב ליה שוטה וקטן לשוטה יהיב ליה לקטן לא יהיב ליה

איבעיא להו חרש וקטן מאי (דף קנג:) איכא דאמרי לחרש יהיב ליה ואיכא דאמרי לקטן יהיב ליה וכיון דלא איפסיקא הלכתא בהדיא דעבד כי האי לישנא עבד ודעבד כי האי לישנא עבד אין עמו לא נכרי ולא חרש ולא שוטה ולא קטן ולא חמור מאי אמר ר' יצחק עוד אחרת התירו ולא רצו לגלותה מאי עוד אחרת מוליכו פחות פחות מד' אמות אמר מר אין עמו נכרי מניחו על החמור והלא מחמר הוא ורחמנא אמר (שמות כ) לא