רי"ף שבת נב:

ברבי אלעזר אמר להם מישחק קונדיטון לא אנשיתון ומייתי איזמל אנשיתון ידחה עד למחר ואנן קשיא לן פסקא הדין דפסקו ראשונים חדא דהא אפסיקא הלכתא בהדיא (עירובין דף צא:) כרבי שמעון דאמר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות כולן רשות אחת ומותר לטלטל בכולן ואפילו איסורא ליכא בדבר של רשות וכ"ש בדבר מצוה ועוד דהא עבדו עובדא כר"ש כדאמרינן לעיל א"ר אבין אמר רב אדא אמר רבי יצחק פעם אחת שכחו ולא הביאו אזמל וכו' וקיימא לן דמעשה רב בכל מקום

והני ראיות כולהו דגמרי מינייהו רבוותא דלא מייתינן איזמל דרך גגות וחצרות וקרפיפות איכא פירכא לכל חדא מינייהו וליכא למיגמר מינייהו דהא דאפסיקא הלכתא כר"ע דאמר כל דבר שאפשר לה ליעשות מערב שבת אינה דוחה את השבת ליכא למיגמר מינה אלא דלא דחינן שבת ומייתינן דרך רשות הרבים בלבד כר"א אבל לאתויי דרך גגות ודרך חצרות ודרך קרפיפות לא שייכא בהא מילתא כלל אלא פלוגתא דר"ש ורבנן היא דרבנן סברי דרך גגות ודרך חצרות איכא בהו איסורא משום שבות ולא דחינן לההיא איסורא אפילו במקום מצוה ור"ש סבר דרך גגות וחצרות וקרפיפות רשות אחת ומותר לטלטל במילי דרשות וכ"ש במילי דמצוה וכבר אפסיקא הלכתא כרבי שמעון בהא נמי

והא דאמר רבא ערל והזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת לאו סברא דידיה קאמר ולאו הלכה נמי קא פסק אלא סברא דרבנן קא מדכר דאית להו דהבאת איזמל דרך גגות יש בה משום שבות ואסרי לה משום כרת וכיון דהעמידו דבריהם כמקום כרת בא רבא וחשב לה בהדי ערל והזאה שהן מדבריהם והעמידום במקום כרת ורבי שמעון פליג באיזמל על רבנן ואמר דליכא איסורא כלל כמו שביררנו ועוד דר"ש נמי אית ליה הא דרבא דלא פליג ר"ש עלייהו דרבנן אלא בכלים ששבתו בחצר אבל בכלים ששבתו בתוך הבית אית ליה לר"ש דאסור והעמידו חכמים דבריהם במקום כרת הלכך ליכא ראיה נמי מהא דאמר רבא ערל והזאה ואיזמל

ומאי דאמרו נמי משום דר"ש יחיד ופליג בהדי רבים וקי"ל דיחיד ורבים הלכה כרבים הני מילי היכא דלא אפסיקא הלכתא ביחיד בהדיא אבל הכא הא איפסיקא הלכה כר"ש בהדיא ועבדו עובדא נמי כוותיה

והאי עובדא נמי דאשכחו בתלמוד ארץ ישראל ליכא למיגמר מיניה דאסור לאתויי דרך גגות דאיכא למימר דהא דאמר ידחה עד למחר משום דלא אפשר לאתויי דרך גגות וקרפיפות הוא כגון דקא מפסקא להו דרך רשות הרבים אי נמי משום דלא הוה להו איזמל ששבת בחצר דהא כי אמר ר' שמעון לכלים ששבתו לתוכו ולא לכלים ששבתו בתוך הבית ולאו לאפוקי מדר"ש אתא אלא לאפוקי מדר"א אתא ועוד אפילו תימא לאפוקי מדר"ש אתא לא סמכינן אלא אגמרא דילן והדא היא דעתא דילנא בהא שמעתא ומילי דברירן אינון ולית בהון ספיקא כלל:

כלל אמר ר' עקיבא: (דף קלג.) אמר רב יהודה הלכה כר"ע (דף קלב.) עד כאן לא פליגי ר' אליעזר ור"ע אלא במכשירי מילה אבל מילה גופה דחיא שבת מנא לן א"ר יוחנן אמר קרא (ויקרא י״ב:ג׳) וביום השמיני ימול בשר ערלתו ואפילו בשבת:

תנו רבנן מילה דוחה את הצרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה יום טוב אינו דוחה אלא בזמנה בלבד:

(יבמות דף עב.) ומילה בין בזמנה בין שלא בזמנה לא מהלינן אלא ביממא דתניא (שם) אין לי אלא הנימול לשמונה שיהא נימול ביום לתשעה לעשרה לאחד עשר לשנים עשר ושאר כל הנימולין מנין שלא יהו נימולין אלא ביום תלמוד לומר וביום השמיני ימול בשר ערלתו:

גרסינן בקידושין בפרקא קמא (דף כט.) והיכא דלא מהליה אבוה מיחייבי בי דינא למימהליה דכתיב (בראשית י״ז:י׳) המול לכם כל זכר והיכא דלא מהלוה בי דינא מיחייב איהו למימהל נפשיה דכתיב (בראשית י״ז:י״ד) וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו.

מתני (כאן קלג.) עושין כל צרכי מילה בשבת מוהלין ופורעין ומוצצין ומשימין עליה אספלנית וכמון ואם לא שחק כמון מערב שבת לועס בשיניו ונותן ואם לא טרף יין ושמן נותן זה בעצמו וזה בעצמו ואין עושין לו חלוק לכתחלה אבל כורך עליה סמרטוט ואם לא התקין מערב שבת כורך על אצבעו ומביא ואפילו מחצר אחרת:

גמ' (דף קלג:) תנו רבנן המל כל זמן שעוסק במילה חוזר כין על ציצין המעכבין את המילה ובין על ציצין שאין מעכבין את המילה פירש על ציצין המעכבין את המילה חוזר על ציצין שאין מעכבין את המילה אינו