רי"ף שבת כח.

ושילש אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עיקרין אחד חולה שיש בו סכנה ואחד חולה שאין בו סכנה ולא שנכפה אלא שלא יכפה ויקשור ויתיר אפילו ברה"ר ובלבד שלא יקשרנו (דף סא:) בשיר ובטבעת ויצא בו לרשות הרבים משום מראית העין והתניא איזהו קמיע מומחה כל שריפא שלשה בני אדם כאחד לא קשיא הא לאתמחויי גברא והא לאתמחויי קמיעא:

אמר רב פפא פשיטא לי תלתא קמיעי לתלתא גברי תלתא תלתא זמני אתמחי גברא ואתמחי קמיעא תלתא קמיעי לתלתא גברי חד חד זימנא גברי אתמחי קמיעא לא אתמחי חד קמיעא לתלתא גברי קמיעא אתמחי גברא לא אתמחי בעי רב פפא תלתא קמיעי לחד גברא מאי קמיעא ודאי לא אתמחי גברא אתמחי או לא אתמחי מי אמרינן האי כיון דאיתסי תלתא זימני ודאי מומחה הוא או דלמא מזליה דההוא גברא דמקבל קמיעא מאי תיקו

איבעיא להו קמיעין יש בהן משום קדושה או דילמא אין בהן משום קדושה למאי הלכתא לאצולינהו מן הדליקה ת"ש הברכות והקמיעין אע"פ שיש בהן אותיות של שם ומעניינות הרבה של תורה אין מצילין אותן מפני הדליקה ונשרפין במקומן ואלא לענין גניזה מאי ת"ש היה שם כתוב על ידות הכלים ועל כרעי המטה הרי זה יגוד ויגנוז אלא להכנס בהן לבית הכסא מאי יש בהן משום קדושה ואסור או דילמא אין בהן משום קדושה ושרי ופשטינן (דף סב.) אם היו מחופין עור שרי למיעל בהו לבית הכסא ואי לא אסיר ותפילין היינו טעמא דאין נכנס בהן לבית הכסא אלא חולצן ברחוק ד' אמות ואוחזן בבגדו ובידו ונכנס משום שי"ן שלהן דאמר אביי שי"ן של תפלין הלכה למשה מסיני:

ולא בשריון ולא בקסדא ולא במגפים: שריון זרדא קסדא אמר רב סנורתא ונקראת בלשון ישמעאל ביצה והוא כובע שבמקרא דכתיב (שמואל א י״ז:ה׳) וכובע נחשת על ראשו מגפים אמר רבה בר רב הונא פזמקי פירוש מוקי דעבדי להו מברזלא או מנחשא ולית להו גיותא דכרעא:

מתני' לא תצא אשה במחט נקובה ולא בטבעת שיש עליה חותם ולא בכולייר ולא בכובלת ולא בצלוחית של פלייטון ואם יצאתה חייבת חטאת דברי ר' מאיר וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון:

גמ' אמר עולא וחילופיהן באיש כלומר אם יצא