רי"ף שבת כה.

דהאי שחוזות לישנא דגלויי הוא דכתיב (משלי ז) שית זונה:

(דף נד.) כבולות מאי כבולות שמכבלין אליה שלהן למטה שלא יעלו עליהן הזכרים:

כבונות מאי כבונות שמכבנין אותה למילת כדתנן * נגעים רפ"א שאת כצמר לכן מאי כצמר לבן אמר רב ביבי אמר רב אשי כצמר נקי רך בן יומו שמכבנין אותו למילת:

והעזים יוצאות צרורות וכו': אתמר רב אמר הלכה כרבי יהודה ושמואל אמר הלכה כרבי יוסי ואיכא דמתני להא שמעתא באנפי נפשה רב אמר ליבש מותר לחלב אסור ושמואל אמר אחד זה ואחד זה אסור.

ואיכא דמתני לה אהא עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב משום רבי יהודה בן בתירה אמרו כך הלכה * גי' ד"ת אבל אלא מי מפיס איזו ליבש ואיזו לחלב ומתוך שאין מכירין אחד זה ואחד זה אסור אמר שמואל ואיתימא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה בן בתירה ורב אמר הלכה כתנא קמא והלכתא כרב דאמר הלכה כרבי יהודה דמתניתין דאמר עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב דקיימא לן רב ושמואל הלכה כרב באיסורי:

מתני' ובמה אינה יוצאה לא יצא גמל במטולטלת לא עקוד ולא רגול.

וכן שאר כל בהמה. לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך אבל מכניס חבלים לתוך ידו ובלבד שלא יכרוך:

גמ' תאנא לא יצא גמל במטולטלת הקשורה לו בזנבו אבל יוצא במטולטלת הקשורה לו בזנבו ובחטוטרתו אמר רבה בר רב הונא יוצא גמל במטולטלת הקשורה לו בשלייתה:

לא עקוד ולא רגול: אמר רב יהודה עקוד עקידת יד ורגל כיצחק בן אברהם רגול שלא יכוף ידו ע"ג זרועו ויקשור:

ולא יקשור גמלים זה בזה: מ"ט אמר רב ששת משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא:

אכל מכניס הוא חבלים לתוך ידו : אמר רב אשי עד כאן לא שנו אלא לענין כלאים כלאים דמאן אלימא כלאים דאדם והתנן * ספ"ח דכלאים אדם מותר עם כולן למשוך ולחרוש ולהנהיג אלא כלאים דחבלים והתנן * שם פ"ט מ"י התוכף תכיפה אחת אינה חיבור (אלא) לעולם כלאים דחבלים והכי קאמר ובלבד שלא יכרוך ויקשור אמר שמואל ובלבד שלא יוציא חבל מתחת ידו טפח והא תאנא דבי שמואל טפחיים אמר אביי השתא דאמר שמואל טפח ותאנא דבי שמואל טפחיים שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן טפח והתניא (דף נד:) ובלבד שיגביה אפסר מן הקרקע טפח כי תניא ההיא בחבלא דביני ביני:

מתני' אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו ולא בזוג אע"פ שהוא פקוק ולא בסולם שבצוארו ולא ברצועות שברגליו ואין התרנגולין יוצאין בחוטין ולא ברצועות שברגליהן ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן ואין הרחלים יוצאות חנונות ואין העגל יוצא בגימון ולא פרה בעור הקופר ולא ברצועה שבין קרניה פרתו של ראב"ע היתה יוצאת ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים:

גמ' אין חמור יוצא במרדעת מ"ט כדאמרן.

פי' כדאמרן לעיל מאי אינה קשורה לו אילימא אינה קשורה לו כלל פשיטא ליחוש דילמא נפלה ואתי לאיתויי אלא לאו שאינה קשורה לו מע"ש:

ולא