רי"ף שבת כג:

וניטלין בשבת וסלקא לה בתיובתא אלמא לא בעי למידץ ולמישלף אלא לגלויי מקצתן בלבד וכן הלכתא:

ממלא אדם את הקיתון: אמר רב יהודה אמר שמואל מותר להטמין את הצונן:

א"ל רב נחמן לדרו עבדיה אטמין לי את הצונן ואייתי לי מיא דאחים קפילא ארמאה שמע ר' אמי ואיקפד אמר רב יוסף מ"ט איקפד תרוייהו כרבוואתא עביד חדא כרב וחדא כשמואל כשמואל דאמר שמואל מותר להטמין את הצונן כרב דאמר רב שמואל בר צדוק אמר רב כל שנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי נכרים והוא סבר אדם חשוב שאני:

ת"ר אף על פי שאמרו אין טומנין את החמין משחשכה אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל אבל אם בא להוסיף מוסיף כיצד הוא עושה אמר רבן שמעון ב"ג נוטל (אדם) את הסדינים ומניח את הגלופקרין או נוטל את הגלופקרין ומניח את הסדינין וכן היה רשב"ג אומר לא אסרו אלא באותו מיחם אבל פינן ממיחם למיחם מותר:

טמן וכסה בדבר הניטל בשבת או שטמן בדבר שאין ניטל בשבת וכסה בדבר הניטל בשבת ה"ז נוטל ומחזיר טמן וכסה בדבר שאין ניטל בשבת או שטמן בדבר שניטל וכסה בדבר שאינו ניטל אם מגולה מקצתו נוטל ומחזיר ואם לאו (דף נא:) אינו נוטל ומחזיר ר' יהודה אומר נעורת של פשתן דקה הרי היא כזבל מניחין מיחם על גבי מיחם וקדרה ע"ג קדרה ומיחם ע"ג קדרה וקדרה ע"ג מיחם וטח את פיהם בבצק ולא בשביל שיחמו אלא בשביל שיהו משומרין וכשם שאין טומנין את החמין כך אין טומנין את הצונן רבי התיר להטמין את הצונן ואין מרסקין את הברד ואת השלג בשבת כדי שיזובו מימיו אבל נותן הוא בתוך הכוס או בתוך הקערה ואינו חושש:

סליקו להו במה טומנין