רי"ף שבת א:

חשובה לו כארבעה על ארבעה. וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן ידו של אדם חשובה לו כארבעה על ארבעה:

(דף ג:) תניא היתה ידו מלאה פירות והוציאה לחוץ אסור להחזירה ותניא אידך מותר להחזירה הא והא בשוגג ולא קשיא כאן לאותה חצר כאן לחצר אחרת וכדבעי (דף ד.) מיניה רבא מרב נחמן היתה ידו מלאה פירות והוציאה לחוץ מהו שיחזירנה לאותה חצר אמר ליה מותר לחצר אחרת מאי א"ל אסור ומאי שנא א"ל לכי תיכול עלה כורא דמילחא התם לא אתעבידא מחשבתו הכא אתעבידא מחשבתו:

אמר רב ביבי בר אביי הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה הא מילתא מקשו בה רבנן מכדי רדיית הפת חכמה היא ואינה מלאכה כדגרסי' בפרק כל כתבי הקדש (דף קיז:) תנא דבי * צ"ל ר' ישמעאל שמואל (ויקרא כ״ג:ז׳) כל מלאכת עבודה לא תעשו יצאו רדיית הפת ותקיעת שופר שהן חכמה ואינם מלאכה ואלא מאי טעמא [לא] שריוה הכא אלא משום שלא יבא לידי איסור סקילה הא לאו הכי אסירא ואמאי והא לאו מלאכה קא עביד ופריקו בה כמה פירוקי דלא דייקי גבן ומשום הכי לא כתבינן להו

אבל אנן הכי מסתברא לן בפירוקא דהאי קושיא אע"ג דרדיית פת בתנור חכמה היא ואינה מלאכה לא שרו לה רבנן אלא היכא דשכח פת בתנור וקדש עליו היום דמציל ממנה מזון שלש סעודות לשבת משום כבוד השבת ואפילו הכי בעי לשנויי כדקתני לקמן (דף קיז:) ולא ירדה במרדה אלא בסכין אבל רדייה שלא לסעודת שבת לא שריוה ליה רבנן אפי' ע"י שינוי ורדייה דהכא לאו לסעודת שבת היא דהא לא חזיא לאכילה ומשו"ה לא שרו ליה רבנן אלא משום שלא יבא לידי