רי"ף סנהדרין ב.

את מי הן דנין ולפני מי הן דנין ומי עתיד ליפרע מהן שנאמר (תהילים פ״ב:א׳) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט וכן מצינו ביהושפט שאמר לשופטים שנא' (דברי הימים ב י״ט:ו׳) ויאמר אל השופטים דעו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפוטו כי לה' ושמא יאמר הדיין מה לי ולצרה הזאת ת"ל ועמכם בדבר משפט אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות:

גרסי' בע"ז (דף יט:) (משלי ז׳:כ״ו) כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה.

ובפ' יציאות השבת (דף י.) גרסי' ר' אמי ור' אסי הוו יתבי וגרסי ביני עמודי וכל שעתא ושעתא טפחי אעיברא דדשא ואמרי מאן דאית ליה דינא ניעול וניתי.

רב הסדא ורבה בר רב הונא הוו יתבי כל יומא בדינא והוה קא חליש ליבייהו תנא להו חייא בר רב מדפתי (שמות י״ח:י״ג) ויעמד העם עלה משה מן הבקר עד הערב וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו תורתו אימתי נעשית אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת לאמתו אפי' שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כתיב הכא ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב וכתיב התם (בראשית א׳:ה׳) ויהי ערב ויהי בקר.

עד מתי יושבין בדין אמר רב ששת עד זמן סעודה והיא שעה ששית שהיא שעת מאכל תלמידי חכמים (מכילתין דף ז.) אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל דיין שדן דין אמת לאמתו גורם שתשרה שכינה בישראל שנאמר (תהילים פ״ב:א׳) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר (תהילים י״ב:ו׳) משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' וגו':

ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל דיין שנוטל ממון מזה ונותן לזה שלא כדין הקב"ה גובה ממנו נפשו שנאמר (משלי כ״ב:כ״ב) אל תגזל דל כי דל הוא וגו' כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש:

ואמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן לעולם יראה הדיין את עצמו כאלו חרב מונחת לו על צוארו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו (דף ז:) שנאמר (שיר השירים ג׳:ח׳) הנה מטתו שלשלמה וגו' איש חרבו על ירכו מפחד בלילות מפחדה של גיהנם שדומה ללילה:

דרש ר' יאשיה ואיתימא * [בגמ' ר"נ ב"י] ר' שמואל בר נחמני מאי דכתיב (ירמיהו כ״א:י״ב) בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט וכי בבקר דנין והלא כל היום הן דנין אלא אם ברור לך הדבר כבקר שהוא אור אמרהו ואם לאו אל תאמרהו, ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן מהכא (משלי ו) אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך מן התורה אמרהו ואם לאו אל תאמרהו

וגרסינן בפרק אין ממאנין אלא ארוסות (יבמות דף קט:) א"ר יצחק מאי דכתיב (משלי י״א:ט״ו) רע ירוע כי ערב זר ושונה תוקעים בוטח רעה אחר רעה תבוא למקבלי גרים ולערבי שלציון ולתוקע עצמו לדבר הלכה ומפרשינן תוקע עצמו לדבר הלכה כגון דיין דאתי דינא לקמיה וגמר הלכתא ומדמי מילתא למילתא ואית ליה רבה ולא אזיל שאיל מיניה דא"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן לעולם יראה דיין עצמו כאלו חרב מונחת לו על יריכותיו וכו':

([מכילתין ז:]) א"ר יהושע בן לוי עשרה שיושבין בדין קולר תלוי בצואר כולן (ואפי' במקום חתך) ואפי' תלמיד היושב לפני רבו.

רב הונא כי הוה אתי דינא לקמיה מכניף ומייתי עשרה רבנן מבי רב אמר כי היכי דלימטיאן שיבא מכשורא כי אתא רב דימי אמר דרש רב נחמן בר כהן מאי דכתיב (משלי כ״ט:ד׳) מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן המחזר על הגרנות יהרסנה:

גרסי' בפ' שני דייני גזרות (כתובות דף קה:) קרנא הוה שקיל אסתירא מזכאי ואסתירא מחייב' ודאין להו דינא היכי עבד הכי והא כתיב (שמות כ״ג:ח׳) ושחד לא תקח ומסקנא אגר בטילה דידיה הוה שקיל דהוי תאהי באמברא דחמרא ויהיב ליה זוזא כל יומא וכי הוה אתי דינא לקמיה אמר להו הבו לי זוזא אגר בטלני כי הא דרב הונא כי הוה אתי דינא לקמיה (שם ע"ב) אמר להו הבו לי גברא דדלי לי בחריקאי ואידון לכו דינא ודוקא בטילא דמוכח כי הא הוא דשרי ליה לדיין למישקל אבל בטילא דלא מוכח אסיר אמר רבה בר רב הונא האי דיינא דשאיל שאילתא פסיל למידן דינא ולא אמרן אלא דלית ליה לאושולי אבל אית ליה לאושולי לית לן בה אמר רב פפא לא לידון איניש דינא לא למאן דרחים ליה ולא למאן דסני ליה דרחים