רי"ף פסחים ח.

ושמואל אמר אל ישברו אבל משהי להו עד לאחר זמנו ועביד בהו בין במינו בין שלא במינו.

והלכתא כותיה דשמואל דקאי כר' שמעון:

תניא אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת כולה אסורה מפני הרגל עבירה (דף ל:) כיוצא בו אין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כולה אסורה עד שיוסק התנור ואי שני להו ועביד להו כעין תורא שרי דכיון דשני בהו מידע ידיע דלהיכרא עבד להו הכי דלא ליתו בהו לידי תקלה ולפיכך מותרין:

והאי בוכיא דאפי בה חמירא כוליה שתא אסירא למיפא בה מצה בפסח משום דהיסקו מבחוץ הוא. ואי מלייה גומרי והסיקו מבפנים שפיר דמי:

והני סכיני דפיסחא מגעיל להו ולקתייהו