רי"ף פסחים ו:

כי ההוא דאתא לקמיה דרבא א"ל אמר לי מרי דוראי זיל קטליה לפלניא ואי לא קטילנא לך אמר ליה [לקטלך ולא תקטליניה] מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דהאיך סומק טפי:

מר בר רב אשי אשכחיה לרבינא דקא שייף לה לברתיה בגוהרקי דערלה א"ל אימור דאמור רבנן בשעת הסכנה שלא בשעת הסכנה מי אמור אמר ליה האי אישתא צמירתא כשעת הסכנה דמיא ואיכא דאמרי הכי קאמר ליה מידי דרך הנאתן קא עבידנא:

אמר אביי הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין עליהן אפילו שלא כדרך הנאתן דלא כתיבה בהו אכילה איתמר הנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו אביי אמר מותרת ורבא אמר אסורה אפשר וקא מכוין כולי עלמא לא פליגי דאסיר לא איפשר ולא קא מכוין כולי עלמא לא פליגי דשרי כי פליגי דאפשר ולא קא מיכוין איכא דאמרי אפשר ולא קא מיכוין היינו פלוגתא דר"ש ורבי יהודה לר' יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור אסור לר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר מותר כי פליגי דלא אפשר וקא מכוין אביי אמר מותר ורבא יאמר אסור וקיי"ל כרבא:

(דף כו:) ולא יסיק בו תנור וכירים: ת"ר תנור שהסיקו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת רבי אומר הפת אסורה וחכ"א הפת מותרת בשלה על גבי גחלים ד"ה הפת מותרת והתניא בין חדש בין ישן יוצן לא קשיא הא דתניא יותץ ר' אליעזר היא דסבר זה וזה גורם אסור והא דתניא