רי"ף מגילה ח.

כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי משום פשיעותא:

וגרסי' בפ' השותפין (בבא בתרא ג ע"ב) והנ"מ דלא חזא ביה תיוהא אבל חזא ביה תיוהא סתר ובני לה כי הא דרב אשי חזא בה תיוהא בבי כנישתא דמתא מחסיא סתרה ובנייה ולא אפקיה לפוריא מינה עד דתקין לה שופכי:

אמר רבא האי בי כנישתא חלופא וזבונא שרי אוגודה ומשכונה אסיר מ"ט בקדושתה קיימא כדמעיקרא ליבני נמי חלופינהו וזבונינהו שרי אוזפינהו אסור והנ"מ בעתיקא אבל בחדתא לית לן בה ואפילו למ"ד הזמנה מילתא היא הנ"מ כגון בגד למת דחזי לאשתמושי ביה אבל הני כטווי לארוג דמי וליכא מאן דאמר.

מתנה בשבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר פליגי בה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שדי מאן דאסר במאי תפקע קדושתה ומאן דשרי אמר אי לאו דהוה ליה הנאה מיניה לא יהב ליה מתנה הלכך הויא ליה מתנה בזביניה והלכתא כמאן דשרי:

ת"ר תשמישי מצוה נזרקים תשמישי קדושה נגנזין ואלו הן תשמישי מצוה סוכה ולולב וציצית ושופר ואלו הן תשמישי קדושה דלוסקאות תפילין ומזוזות ותיק של ס"ת ונרתיק של תפילין