רי"ף קידושין כד.

יהבוה ניהליה (לבריה לא יהבוה ניהליה) לבריה לא יהבוה ניהליה איבעי ליה לאודועי סבר אדהכי והכי אתי איניש אחרינא ומקדש לה

רבה בר בר חנה יהב זוזי לרב א"ל זבנה ניהלי להאי ארעא אזל זבנה לנפשיה והתניא מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאין באגא דאלמי הוה לרב נהגי ביה כבוד לרבה בר בר חנה לא נהגי ביה כבוד איבעי ליה לאודועי סבר אדהכי והכי אתי איניש אחרינא וזבין לה

רב גידל הוה מהפך בארעא למזבן יתה אזל רבי אבא זבנה אזל רב גידל קבליה לרבי זירא אזל רבי זירא קבליה לרבי יצחק נפחא א"ל המתן עד שיעלה לרגל אצלנו כי סליק אשכחיה א"ל עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו מאי א"ל נקרא רשע ואלא מר מאי טעמא עבד הכי א"ל לא הוה ידענא השתא נמי ניתבה ניהליה מר א"ל זבוני לא מזבנינא לה דארעא קמייתא היא ולא מסמנא מילתא דאמר מר המוכר נכסיו הראשונים אינו רואה סימן ברכה לעולם איבעי במתנה נשקלה רב גידל לא נחית לה שנאמר (משלי ט״ו:כ״ז) ושונא מתנות יחיה לא מר נחית לה ולא מר נחית לה ומתקריא ארעא דרבנן:

האומר לאשה התקדשי לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה תוך שלשים יום מקודשת לשני לא בא אחר וקדשה תוך שלשים יום מהו רב ושמואל דאמרי תרוייהו מקודשת אע"פ שנתאכלו המעות דכי יהבינהו לה בתורת קדושי יהבינהו לה לא בא אחר וחזרה בה מהו רבי יוחנן אמר חוזרת ריש לקיש אמר אינה חוזרת רבי יוחנן אמר חוזרת אתי דבור ומבטל דבור ריש לקיש אמר אינה חוזרת לא אתי דבור ומבטל דבור

רב זביד מתני להא שמעתא אהא (דף נט:) וכן היא שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה היא וקדשה את עצמה אם שלה קדמו קדושיה קדושין ואם של שלוחה קדמו קדושיו קדושין לא קדשה עצמה וחזרה בה מאי כלומר חזרה ועדין לא קדשה שלוחה רבי יוחנן אמר חוזרת ריש לקיש אמר אינה חוזרת רבי יוחנן אמר חוזרת אתי דבור ומבטל דבור ריש לקיש אמר אינה חוזרת לא אתי דבור ומבטל דבור והלכתא כרבי יוחנן אפילו בקמייתא:

מקודשת לשני: אמר רב מקודשת לשני לעולם ושמואל אמר מקודשת לשני עד ל' יום לאחר שלשים יום פקעי קדושי שני וגמרי קדושי ראשון והלכתא כרב:

האומר לאשה