רי"ף כתובות כז.

אמימר דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה אבל אמרה מאיס עלי לא * ד"ת מ"ז (הויא מורדת ולא) כייפינן לה מר זוטרא אמר כייפינן לה הוה עובדא ואכפה מר זוטרא ונפק מינה רב חיננא מסורא ולא היא התם סייעתא דשמיא הוה

כלתיה דרב זביד אימרדא הות תפיסה חד שיראה יתבי אמימר ומר זוטרא ורב אשי ויתיב רב גמדא גבייהו ויתבי וקאמרי מרדה הפסידה בלאותיה הקיימין אמר להו רב גמדא משום דרב זביד גברא רבא הוא מחנפיתו ליה והא אמר רב כהנא מיבעי בעי לה רבא ולא איפשיט פירוש בלאותיה בלאות נדונייתא איכא דאמרי יתבי וקאמרי מרדה לא הפסידה בלאותיה הקיימין אמר להו רב גמדא (דף סד.) משום דרב זביד גברא רבא הוא אפכיתו לדינא עליה והא אמר רב כהנא מבעיא בעי לה רבא ולא אפשיטא והשתא דלא איתמר לא כמר ולא כמר תפסה לא מפקינן מינה לא תפסה לא יהבינן לה ומשהינן לה תריסר ירחי שתא אגיטא ובהלין תריסר ירחי שתא לית לה מזוני מבעל.

הדין הוא דינא דגמרא אבל האידנא בבי דינא דמתיבתא הכי דייני במורדת כד אתיא ואמרה לא בעינא ליה להאי גברא ניתיב לי גיטא יהיב לה גיטא לאלתר ואי תפסה מידי מכתובתה מפקינן ליה מינה ומהדדינן לבעל והני מילי במאי דכתב לה בעל מדיליה אבל מאי דאיתיאת מבית נשא בין תפסה ליה בין לא תפסה ליה כל מאי דאיתיה בעיניה יהבינן לה ואי ליכא מידיה דאיתיה בעיניה ואיכא מידי דאתי מחמתיה יהבינן ליה ניהלה ואי ליכא מידי דאיתיה בעיניה ולא מאי דאתי מחמתיה אלא אתאבדו להו לגמרי לא מפקינן מיניה דבעל ולא כלום

וה"מ בנכסי מלוג אבל בנכסי צ"ב כל מידי דאיתיה בעיניה שקלה ליה ואף על גב דבלו ליה טובא והוא דחזי למאי דהוה חזי מעיקרא כגון דחזי לאשתמושי ביה מעין מלאכה דידיה אכל מאי דבלו ליה לגמרי ולא חזי לאשתמושי ביה כדמעיקרא משלם לה דמיהן כדמעיקרא מדידיה וכל שכן מאי דאיגניב או מאי דאיתניס דמשלם לה בעל מדידיה משום דברשותיה קיימי ( * ד"ת מ"ז כדמעיקרא) כדתנן (יבמות דף סו.) אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו

וחזינן לגאון דאמר דיהיב לה עיקר כתובה מנה מאתים בלחוד כי היכי דלא להווין בנות ישראל הפקר אבל מאי דכתיב לה מדיליה בין תוספת בין מתנה לא יהבינן לה מידי ודינא דגמרא אפילו עיקר כתובה לא יהבינן לה כדאמרינן בריש פירקא (בדף נד:) תנאי כתובה ככתובה נפקא מינה למוכרת למוחלת ולמורדת אלמא מורדת אין לה לא עיקר ולא תוספת הדין הוא דינא דמורדת דנהיגין רבנן במתיבתא מכמה שני עד השתא

אבל ודאי הדין תקנתא ליתא אלא היכא דאימרדת איתתא בבעלה ובעיא לאפוקי מיניה מחמת דלא בעי' ליה אבל היכא דאתמרעא או היכא דאיכא עלה חשש מותא ובעיא למיפק מבעלה כי היכי דלא לירות לה ליתא לההיא תקנתא ולא עבדינן בה עובדא ובכי האי מילתא איכא למימר היכא דמיעקרא נחלה דאורייתא לא תקון רבנן ואע"ג דחזינן בהאי מילתא פלוגתא ביני רבואתא מסתברא כמ"ד לא עבדינן תקנתא בכי האי מילתא ולדברי הכל כל מאן דכייפינן ליה לאפוקי בין מעיקר דינא כדתנן (דף עז.) אלו שכופין אותן להוציא ומאי דדמו להו בין מעיקר דתקנתא אי מיתא לה איתתא מקמי דתיפוק מיניה דבעל בגט בעלה ירית לה דלא מיפקע ירושה דבעל אלא כגירושין גמורין וכן הלכתא: