רי"ף גיטין ב:

חורין שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין ר' שמעון אומר (דף ט.) לעולם הוא בן חורין עד שיאמר כל נכסי נתונין לפלוני עבדי חוץ מאחד מריבוא שבהם דתנא קמא סבר כיון דשייר קרקע כל שהוא סתם לא יכיל עבדא לברוריה לההוא כל שהוא דליקני איהו שאר נכסי הילכך לא קני כנכסים ולא מידי וכיון דלא קני כנכסים כלום עצמו נמי לא קנה דלא פלגינן דיבורא ורכי שמעון סבר אף על גב דלא יכיל לברורי לההוא מידי ולא קנה נכסים קנה עצמו ופלגינן דיבורא

והאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אע"פ שקילס ר' יוסי את ר"ש דתניא כשנאמרו דברים לפני רבי יוסי קרא עליו המקרא הזה (משלי כ״ד:כ״ו) שפתים ישק משיב דברים נכוחים הלכה כר"מ א"ל ההיא מתניתין משום דלאו כרות גיטא הוא דמתנינן לה דכיון דשייר ליה קרקע כל שהוא וכתב הכי בגיטא הוה ליה לרביה זכותא בגויה דגיטא וכגון זה אינו גט כריתות דבעינן דלהוי גיטא דחירותא כוליה לעבדא וליכא ומשום הכין לית הלכתא כר"ש דקאמר לעולם הוא בן חורין אבל דיבורא פלגינן דהא אמר רב יוסף בר מניומי א"ר נחמן שכיב מרע שכתב כל נכסיו לעבדו ועמד חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד חוזר בנכסים מתנת שכיב מרע הוא ואינו חוזר בעבד שהרי יצא עליו שם בן חורין אלמא פלגינן דיבורא וסלקא שמעתא בהכין וכן הלכתא:

מתני' (דף ב.) המביא גט בארץ ישראל אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם ואם יש עליו עוררים יתקיים