רי"ף בבא מציעא ט.

זוטרא אמר ניחא ליה דלא נקרייה גזלנא ומשום הכי טרח וזבין לה מנגזל כי היכי דתיקום בידא דלוקח רב אשי אמר ניחא ליה דליקום בהימנותיה מאי בינייהו איכא בינייהו (דף טז.) מתנה מאן דאמר ניחא ליה דליקום בהימנותיה מתנה נמי ניחא ליה דליקום בהימנותיה ומאן דאמר ניחא ליה דלא נקרייה גזלן א"ל מאי גזלי מינך והלכתא כרב אשי דסוגיא דשמעתא כותיה:

פשיטא זבנה אורתה ויהבה במתנה לאו לאוקומה קמי לוקח קא בעי נפלה ליה בירושה ירושה ממילא קא אתיא ולאו איהו טרח בתרה.

גבייה בחובו חזינן אי אית ליה ארעא אחריתי לנגזל ואמר הגזלן אנא הא קא בעינא לאוקומה קמי לוקח קא בעי ואי לא לאיפרועי זוזיה הוא דקא בעי.

יהבה ניהליה במתנה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר הדרא וח"א לא הדרא מאן דאמר הדרא סבר בירושה דמיא דממילא קא אתיא ומאן דאמר לא הדרא סבר בזביני דמיא דאי לאו דטרח קמיה לא הוה יהיב ליה מתנה להכי טרח קמיה כי היכי דליקום בהימנותיה ועד אימת ניחא ליה דליקום בהימנותיה אמר רב הונא עד שעת העמדה בדין חייא בר רב אמר עד דמטיא אדרכתא לידיה רב פפא אמר עד דמתחלי יומי אכרזתא והלכתא כרב פפא והכי קא פסק רבינו האי גאון זצ"ל.

וההוא מימרא דכתב בספר מקח וממכר ואמר לית הלכתא כותיה דרב דאמר מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו דהאי מימרא דיליה שייך בהאי מימרא אחרינא דיליה דאמר רב האומר לחבירו שדה זו שאני לוקח לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו קנה ואמרינן עלה מכדי רב כמאן אמרה לשמעתיה כר"מ דאמר אדם מקנה [לחברו] דבר שלא בא לעולם וקיימא לן דלית הלכתא כר"מ דקאמרינן בהאשה רבה (יבמות דף צג.) אמר רב נחמן בר יצחק רב הונא ברב ורב כר' ינאי ור' ינאי כר' חייא ור' חייא כרבי ורבי כר' מאיר ור"מ כר' אליעזר בן יעקב ור' אליעזר בן יעקב כר' עקיבא כולהו סבירא להו אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם והני כולהו שיטה נינהו ולית הלכתא כחד מינייהו אלמא לית הלכתא כרב ומדליתא בהא ליתא נמי בהאי אחריתי דתרוייהו חד טעמא נינהו

קא הדר ביה מיניה בתשובה וקאמר דהלכתא כרב בהא דמדחזינן מר זוטרא ורב אשי ורב אחא ורבינא דבתראי קא שקלו וטרו אליבא דרב שמעינן דהלכתא כוותיה דרב ועוד דגרסינן בפרק איזהו נשך בענין הא דאמר רבא התם ניתן ליכתב הכא לא ניתן ליכתב אלא הא דתנן לשבח קרקעות כיצד הרי שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר והשביחה כשהוא גובה גובה את הקרן מנכסים משועבדים והשבח מנכסים בני חורין נימא לא ניתן ליכתב ומפרקינן הכי השתא התם אי למאן דאמר ניחא ליה דלא ליקרייה גזלנא אי למאן דאמר ניחא ליה דליקום בהימנותיה מפייס למריה ומוקים לשטריה הכא אברוחי קא מברח לה מיניה שטריה מקיים ליה אלמא הלכתא כותיה דרב דאי לאו הלכתא היא לא הוו מפרקי מינה:

תניא מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר