רי"ף בבא מציעא ז.

איתמר המוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו אמר רב יש לו מעות ויש לו שבח ושמואל אמר אין לו שבח ויש לו מעות (דף טו:) אמר רבא הלכתא יש לו מעות ויש לו שבח ואע"פ שלא פירש לו את השבח הכיר בה שאינה שלו ולקחה מעות יש לו שבח [אין] לו ואחריות טעות סופר הוא בין בשטרי הלואה בין בשטרי מקח וממכר.

פירוש הא דאמר רבא שבח אין לו לאו שבח דאתי מחמת הוצאה הוא כגון שלקח שדה באלף זוז והוציא עליה מאתים זוז וחזרה להיות שוה אלף ומאתים זוז אלא האי שבחא דאמר רבא שבחא דאתי ממילא הוא כגון שלקח שדה באלף זוז והוקרה ועמדה באלף ומאתים בכי הא אמר רבא שבח אין לו דכיון שהכיר בה שאינה שלו ולקח הוו זוזי גבי מוכר כי מלוה ואי שקיל מיניה שבחא השתא הוה ליה כנוטל שכר מעותיו דהיינו רבית אי נמי משום דסבר לה כרב דאמר אדם יודע שקרקע אין לו וגמר ונתן לשום פקדון ולהכי אמר רבא שבח אין לו אבל שבח דאתי מחמת הוצאה שקיל ליה מנגזל כדבעינן למימר קמן

וגרסינן נמי בפרק הגוזל עצים (ב"ק דף צו.) אמר רבא גזל והשביח ומכר גזל והשביח והוריש מה שהשביח מכר ומה שהשביח הוריש בעי רבא השביח לוקח מהו בתר דבעיא הדר פשטה מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו ושמעינן מינה דשבח דאתי מחמת הוצאה דלוקח הוי הלכך שקיל ליה מיניה דנגזל:

(דף טו.) אמר שמואל בעל חוב גובה את השבח בין שבחא דאתי ממילא בין שבחא דאתי מחמת הוצאה אמר רבא תדע שכך כותב לו מוכר ללוקח