רי"ף בבא מציעא סח.

תנן שכיר שעות גובה כל הלילה וכל היום ותיובתא דרב אמר לך רב לצדדין קתני שכיר שעות דיום גובה כל היום שכיר שעות הלילה גובה כל הלילה והלכתא כרב דקי"ל (בכורות דף מט:) הלכתא כרב באיסורי:

כל הכובש שכר שכיר עובר בחמשה שמות משום (ויקרא יט) בל תעשוק ומשום (ויקרא יט) בל תגזול ומשום (ויקרא י״ט:י״ג) בל תלין פעולת שכיר ומשום (דברים כ״ד:ט״ו) ביומו תתן שכרו ומשו' (דברים כ״ד:ט״ו) ולא תבוא עליו השמש :

אי זה הוא עשק ואי זה הוא גזל אמר אביי לא שכרתיך מעולם זה הוא עשק שכרתיך ונתתי לך שכרך זה הוא גזל רבא אמר זה הוא עשק זה הוא גזל לא שכרתיך מעולם או ששכרתיך ונתתי לך שכרך חד טעמא הוא ולמה חלקן הכתוב לעושק וגזל ואמר לא תעשוק את רעך ולא תגזול לעבור עליו בשני לאוין:

(דברים כ״ד:ט״ו) ואליו הוא נושא את נפשו מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר לך את נפשו אלא שתתן לו שכרו ( * גי' ד"ת דאמר קרא ואליו הוא נושא את נפשו) דבר אחר ואליו הוא נושא את נפשו וכו' כל הכובש שכר שכיר כאילו נוטל נשמתו ממנו:

מתני' (דף קיא.) אחד שכר האדם ואחד שכר הבהמה ואחד שכר הכלים יש בהן משום (דברים כ״ד:ט״ו) ביומו תתן שכרו ויש בהן משום (ויקרא י״ט:י״ג) לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר אימתי בזמן שתבעו אבל לא תבעו אינו עובר עליו המחהו אצל החנוני או אצל השלחני אינו עובר עליו השכיר נשבע בזמנו ונוטל עבר זמנו אינו נשבע ונוטל ואם יש עדים שתבעו הרי זה נשבע ונוטל:

גמ' (דף קיב.) ת"ר לא תלין פעולת שכיר יכול אפילו לא תבעו תלמוד לומר אתך לדעתך יכול אפילו אין לו ת"ל אתך והוא שיש אתך יכול אפילו המחהו אצל החנוני או אצל השלחני ת"ל אתך ולא שהמחהו אצל החנוני או אצל השלחני:

המחהו אצל החנוני או אצל השלחני אינו עובר עליו:

איבעיא להו חוזר או אינו חוזר רב ששת אמר אינו חוזר רבה אמר חוזר אמר רבה מנא אמינא לה דקתני אינו עובר מעבר הוא דלא עבר הא מהדר הדר והלכתא כרבה דדייקא מתני' כותיה ואי קשיא לך הא דאמרינן בגיטין בפירקא קמא (גיטין דף יג:) אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה דאלמא לא מצי למהדר התם מנה לי בידך קא"ל דקא מקני ליה להאי מאי דאית ליה גביה דהאיך אבל הכא לית ליה גבי חנוני מידי דמקני ליה להאי אלא בהקפה הוא דבעי מיתן ליה הלכך בדלא יהיב ליה חנוני מצי למהדר על בעה"ב ואי קשיא לך האי דאמרינן בגמרא דבני מערבא * פ"ו דשבועות הלכה ה בענין חנוני על פינקסו הדא דתימא בשלא העמידו אצלו אבל אם העמיד הפועלים אצל חנוני אין בעה"ב חייב לפועלים כלום דאלמא קנו ואע"ג דלית ליה לבעה"ב גבי חנוני כלום בני מערבא כרב ששת ס"ל דאמר אינו חוזר ולית הלכתא כותיה הדין סברא דילן

ואיכא מרבואתא מאן דמוקים להא דאמר רב הונא א"ר כמתנה בלחוד ודייק להאי סברא מדאמרינן התם אי מההיא הוה אמינא הני מילי מתנה מרובה אבל מתנה מועטת אימא לפניו לא ליבעי קמ"ל אבל המחאה במלוה וכיוצא בה דפרעון הוא קאמר דמצי הדר ביה

ואייתי ליה ראיה מהא שמעתא דהמחהו אצל החנוני דאמר רבה חוזר ואנן הא קא ברירנן דהמחהו אצל החנוני לא דמיא להך דאמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך ודקאמר דהא דאמר רב הונא א"ר במתנה בלחוד היא ליתא ממעשה (גיטין דף יד.) דהנהו גינאי דעביד חושבנא בהדי הדדי פש חמש אסתירי גבי חד מינייהו אמרי ליה יהבינהו ניהליה למרי ארעא בטסקא באפי מרי ארעא וקנו מיניה לסוף אזל עבד חושבנא בין דיליה לנפשיה ולא פש גביה ולא מידי אתא לקמיה דרב נחמן א"ל מאי אעביד לך חדא דאמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה ועוד דהא קנו מידך וכו' ואי הא דאמר רב הונא אמר רב במתנה בלחוד הוא היכי קא גמר מיניה רב נחמן למרי טסקא דפרעון הוא ולא מתנה קא יהבי ליה אלא ודאי הא דאמר רב