רי"ף בבא מציעא סב.

סבר רב כהנא למימר מנכי ליה כחשא דארעא א"ל רב אשי אמרי אינשי תכחיש ארעא ולא ליכחוש מארה הילכך לא מנכי ליה

ההוא גברא דקבול ארעא לשומשמי וזרעה חטי ועבדה חטי טפי מן שומשמי סבר רבינא למימר חטי טפי מן שומשמי לא עביד אלא מן השבח שהשביחה החוכר יהיב ליה שבחא דביני ביני א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא אטו הוא אשבח ארעא לא אשבח

אמרי נהרדעי האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון עבוד רבנן מילתא דניחא ליה ללוה וניחא ליה למלוה ניחא ליה למלוה דאי איתניס מיפרע מיהת פלגא דבתורת מלוה ואי איכא רווחא שקיל פלגא דאמרינן פקדון ברשותיה דמריה קאי וכמאן דאיעסק ביה איהו דמי ולא מיתחזי כי רביתא משום דשקיל אגריה מיניה וניחא ליה ללוה דאי מיתניס לא משלם אלא פלגא דבתורת מלוה ואי איכא רווחא שקיל מיהת פלגא

אמרי נהרדעי השתא דאמרת פלגא מלוה אי בעי למישתי ביה שיכרא שתי רבא אמר להכי קרו ליה עיסקא דא"ל לאיעסוקי ביה יהבי לך ולא מישתי ביה שיכרא אמר רב אידי בר אבין ואם מת נעשה מטלטלין אצל בניו רבא אמר להכי קרו להו עיסקא דאם מת לא יעשה מטלטלין אצל בניו והלכתא כרבא בתרוייהו הילכך אי איכא סהדי דהני מטלטלי מחמת ההוא עיסקא נינהו שקיל להו מלוה בלא שבועה ואפי' מיתמי ואי איכא עליה דמיתנא כתובה או שטר חוב וליכא נכסי למיתנא לית להו מהני מטלטלי דעיסקא ולא מידי אלא שקיל להו מרייהו לחודיה דדיליה נינהו דלא קני ליה מיתנא אלא לאיעסוקי בהו בלחוד וכיון דמת הדר עיסקא למאריה ואי איכא ביה רווחא בההוא שעתא דמית לוה שקלי מיניה יורשים או בעל חוב מנתא דהוה שקיל מיתנא ואי ליכא ביה רווחא לא שקלי מיניה מידי אלא הדר עיסקא למאריה וכן הילכתא:

גרסינן בפרק המוכר את הבית (דף ע:) שטר כיס היוצא על היתומים דייני גולה אמרו נשבע וגובה כולו ודייני ארץ ישראל אמרו נשבע וגובה מחצה ומסקנא אמר רבא הילכתא נשבע וגובה מחצה דהוא בתורת מלוה אבל פלגא דהוא בתורת פקדון חיישינן שמא נאנס אי נמי