רי"ף בבא מציעא מה:

עובר משום לא תשיך ולפני עור לא תתן מכשול ערב ועדים אינן עוברין אלא משום לא תשימון עליו נשך כי אתא רב דימי אמר מנין לנושה בחבירו מנה ויודע בו שאין לו שאסור לעבור לפניו ת"ל לא תהיה לו כנושה רב אמי ורב אסי דאמרי תרוייהו כאילו דנו בשני דינין שנאמר (תהילים ס״ו:י״ב) הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים אמר רב יהודה אמר רב כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול ת"ר שלשה צועקין ואינן נענין ואלו הן מי שיש לו מעות ומלוה אותם שלא בעדים והקונה אדון לעצמו ומי שאשתו מושלת עליו קונה אדון לעצמו מאי היא תולה נכסיו ביד כותי ואיכא דאמרי הכותב נכסיו לבנו בחייו ואיכא דאמרי דביש ליה בהא מתא ולא אזיל למתא אחריתי:

סליקו להו איזהו נשך

השוכר את האומנים והטעו זה את זה אין להן זה על זה אלא תרעומת שכר את החמר ואת הקדר להביא פרפירין וחלילין לכלה או למת ופועלין להעלות פשתנו מן המשרה וכל דבר האבד וחזרו בהן מקום שאין אדם שוכר עליהן או מטען:

גמ' (דף עו) חזרו זה בזה לא קתני אלא הטעו זה את זה דאטעו פועלים אהדדי וכו' אבל חזרו זה בזה ולא באו לעשות מלאכה בדבר שאינו אבד אפילו תרעומת אין להן זה על זה ואיבעית אימא האי תנא חזרו הטעו קרי ליה ויש להן זה על זה תרעומת ( * כל זה שפת יתר ונמחק ד"ת דאיטעו פועלים אהדדי (דאמר) היכי דמי דא"ל בעה"ב זיל אוגיר לי פועלים ואזל איהו ואטעינהו היכי דמי אי דא"ל בעה"ב בארבע ואזל איהו ואמר להו בתלתא סבור וקביל אי דאמר להו בעה"ב בתלתא ואזל איהו ואמר להו בד' אי דאמר להו שכרכם עלי ניתב להו מדיליה דתניא השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו נותן לו שכרו משלם וחוזר ונוטל מן בעה"ב מה שההנה אותו לא צריכא דא"ל שכרכם על בעה"ב וליחזי פועלים היכי מתגרי לא צריכא