רי"ף בבא מציעא כא:

קנקנים הפסד מועט הוא ולהפסד מועט לא חששו ורבנן דפליגי עליה סברי להפסד מועט נמי חששו ומזבין ליה להאי יין שהחמיץ ושמן שהבאיש ודבש שהדביש ואע"ג דקם קם ולא מתוסף ביה פסידא משום תקנת קנקנים דלא ליפסדן והא מילתא ליתא במתניתין הלכך הלכה נמי כרבנן דברייתא.

גרסינן בפסחים (דף יג.) אמר רבין בר רב אדא א"ר יצחק מעשה באדם אחד שהפקיד דאסקיא מלאה חמץ אצל יוחנן חקוקא ונקבוה עכברים והיה חמץ מבצבץ ויוצא ובא ושאל לרבי שעה ראשונה אמר לו המתן שניה אמר לו המתן שלישית אמר לו המתן רביעית אמר לו המתן חמישית אמר לו צא ומוכרה בשוק:

תניא היורד לנכסי שבויים אין מוציאין אותם מידו ולא עוד אלא אפילו שמע שממשמשין ובאין וקדם ותלש ואכל הרי זה זריז ונשכר ואלו הן נכסי שבויים הרי שנשבה אחיו או אביו או אחד מן המורישין והלכו להם למדינת הים ושמעו בהן שמתו היורד לנכסי נטושים מוציאין אותם מידו ואלו הן נכסי נטושין הרי שהיה אביו או אחיו או אחד מן המורישין כאן והלכו להן למדינת הים ולא שמעו בהן שמתו וקפץ וירד לתוך הנחלה אמר רבן שמעון בן גמליאל שמעתי שהנטושים כשבויים היורד לנכסי רטושין מוציאין אותו מידו ואלו הן נכסי רטושין הרי שהיה אחיו או אביו או אחד מן המורישין כאן ואין ידוע להיכן הלכו מאי שנא הנך דקרו להו נטושים ומאי שנא הני דקרו להו רטושים (דף לט.) נטושים דבעל כרחם דכתיב (שמות כ״ג:י״א) והשביעית תשמטנה ונטשתה רטושים דמדעתן דכתיב (הושע י׳:י״ד) אם על בנים רוטשה

אר"נ אמר שמואל שבוי שנשבה מורידין קרוב לנכסיו יצא לדעת אין מורידין קרוב לנכסיו ובורח מחמת מרדין הרי הוא כשבוי ומורידין קרוב לנכסיו תנא וכולן שמין להן כאריס דכיון דלא סמכה דעתייהו דחיישי דילמא אתי מרה דארעא ומפיק לה מינייהו תקינו להו דשמין להו כאריס כי היכי דלא ליפסדינהו:

א"ר יהודה אמר שמואל שבוי שנשבה והניח קמה לקצור ענבים לבצור תמרים לגדור זיתים למסוק בית דין יורדין לנכסיו ומעמידין להם אפוטרופוס וקוצר ובוצר וגודר ומוסק ואח"כ מורידין קרוב לנכסיו אבל מקמי הכי אין יורד לנכסיו דחיישינן דילמא שמיט ואכיל