רי"ף בבא מציעא יז:

אמר אביי כפועל בטל של אותה מלאכה דבטיל מינה:

אם יש שם ב"ד מתנה עמו בב"ד כו'.

איסור ורב ספרא עבדו עיסקא בהדי הדדי אזל רב ספרא פלג בלא דעתא דאיסור [באפי בי תרי] אתו לקמיה * בגמ' איתא לקמי' דרבה בר רב הונא וע"ש בגליון דרבא א"ל זיל אייתי לי תלתא דפלגת קמייהו א"נ (דף לב.) תרי מגו תלתא א"נ תרי דפלגת קמי בי תלתא א"ל מנא לך הא א"ל דתנן אם יש שם בית דין מתנה עמו בבית דין א"ל מי דמי התם אפוקי ממונא ממר ומיתן למר הכא אנא דידי שקלי גלוי מילתא בעלמא הוא בתרי סגיא תדע דתנן אלמנה מוכרת שלא בפני בית דין אמר ליה אביי ולאו אתמר עלה אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אינה צריכה בית דין מומחין אבל היא צריכה בית דין הדיוטות:

מתני' מצאה ברפת אינו חייב בה ברה"ר חייב בה היתה בבית הקברות הרי זה לא יטמא לה אם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר הרי זה לא ישמע לו פרק וטען פרק וטען אפילו ד' וה' פעמים חייב שנאמר (שמות כ״ג:ה׳) עזוב תעזוב עמו הלך וישב לו ואמר הואיל ועליך מצוה אם רצית לפרוק פרוק פטור שנאמר עמו היה זקן או חולה חייב.

מצוה מן התורה לפרוק אבל לא לטעון ר"ש אומר אף לטעון רבי יוסי הגלילי אומר אם היה עליו יותר ממשאו אין זקוק לו שנאמר (שמות כג) תחת משאו משאוי שהוא יכול לעמוד בו:

גמ' ת"ר הרי שאמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר יכול ישמע לו ת"ל (ויקרא י״ט:ג׳) איש אמו ואביו תיראו וגו' כולכם חייבין בכבודי:

מצוה מן התורה לפרוק אבל לא לטעון פרישנא מצוה מן התורה לפרוק עמו בחנם ולא לטעון בחנם אלא בשכר תנינא להא דת"ר פריקה בחנם טעינה בשכר ר"ש אומר זה וזה בחנם וקי"ל כרבנן (דף לב:) ת"ר אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה לטעון עם השונא כדי לכוף את יצרו ושונא שאמרו שונא ישראל ולא שונא שבעכומ"ז שניהן אוהבין שניהן שונאין מצוה לפרוק משום צעב"ח:

(דף לג.) ת"ר (דברים כב) כי תראה יכול מרחוק ת"ל כי תפגע או כי תפגע יכול פגיעה ממש ת"ל כי תראה הא כיצד ראיה שיש בה פגיעה שיערו חכמים אחד משבע ומחצה במיל וזה הוא ריס ( * ד"ת מ"ז תנא) ומדדה עמו עד פרסה אמר רבה בר רב הונא ונוטל שכר:

ר' יוסי הגלילי אומר אם היה